What a To’ein May and May Not Do
The Mishnah says, “Al ta’as atzmechah ke’orchei hadayanim.” Do not coach a litigant in a Din Torah on how to present their case [in order to increase their chances of winning]. One may certainly not coach them in ta’anos shel sheker (to make false claims), but even advising them how to put forth ta’anos shel emes (truthful claims) is forbidden as well. However, the to’ein may advise the litigant about which Beis Din would be most advantageous for this particular case, and would be most understanding of their claim. If the litigant is so clueless that without guidance they will go before the Beis Din totally unprepared, mitzvah ka’avid (it’s actually a mitzvah) to help such a person in order to prevent them from losing their case unjustly. Protecting a person who is being ashuk (robbed by another) is a great mitzvah. Various justifications have been put forth in favor of the common practice of having a to’ein coach or represent people at a Din Torah; nonetheless, the policy of some Batei Din is to disallow to’anim altogether, for the most part because all too often they unfortunately engage in ta’anos shel sheker, which is unequivocally and unanimously forbidden. 319â 1
כבר האריכו בזה בכ״מ הן מצד הענין דעורכי הדיינים, (שוע חו״מ סי״ז ס״ט) והן מצד הענין שאין לבא בהרשאה (ראה הפרטים בשו״ע שם סוסי׳ קכג. ועיי״ש בש״ך סקל״ב. ובגדולי תרומה לשם).
וראוי להעתיק בכאן ל׳ הרמב״ם בפיה״מ אבות פ״א מ״ח: עורכי הדיינים הם אנשים שלומדים הטענות והדינין עד שיהיו בקיאים בנ״א בדיניהם, שהם מחברים שאלות ותשובות, כשיאמר הדיין כך ענה כך וכשיטעון בעל הדין כך תהא תשובתך כך, כאילו הם עורכים הדין ובעלי הדין לפניהם, ולזה קראוהו עורכי הדיינים כאילו ערכו הדינין לפניהם, והזהירם מהדמות להם, ר״ל ללמד אחד מבעלי הדין טענה שתועילהו ויאמר לו אמור כך או תכחש ע״ד כך וכך, ואע״פ שידע בו שהוא העשוק ושחבירו טוען עליו שקר לפי מה שהוא חושב באמת, עכ״ז אין מותר לו שילמדהו טענה שתצילהו ותועילהו כלל. ועיי״ש בתויו״ט. ועיי״ע בפי׳ הרשב״ץ שם. וראה בארוכה בהנסמן באנציקלופדיא תלמודית ערך הרשאה. ובערך טוען ונטען בתחילתו.
ויש שכתבו ליישב שבמקום שמקבל שכר לית לן בה, וע״ד (כתובות פה, ב) שמותר (כשאינו אדם חשוב) להשיא עצה לקרובו (ראה הערות לגריש״א כתובות נב, ב). ואכ״מ בפרטי השקו״ט, ולהרחבת היריעה - ראה בהנסמן בחוקי חיים פרידמן דיינים פי״ט. שו״ת קנין תורה ח״ז סקכ״א. ובאריכות גדולה - בשו״ת ראש אליהו כץ ח״ג ס״א ואילך. וראה להורות נתן אבות שם, ובתשובתו שנדפסה בקובץ נזר התורה תמוז תשע״א. שו״ת נזר כהן חו״מ ס״א וס״ב. ועוד.