Halacha2goThe one minute halacha

אין להכחיד שכ״כ כמה ראשונים. וכ״ה ע״פ פשטות ל׳ הרמב״ם תפילין פ״ג הי״ד (ראה רבינו מנוח ורדב״ז שם. ב״י או״ח סל״ג. שו״ת הרדב״ז בלשונות הרמב״ם ח״ה סנ״ג (א׳תכו), והובא בכנה״ג בהגב״י. ושם כתב שגם ברא״ש מ׳ כן. ומש״כ בקובץ אור ישראל (גל׳ מב) לפרש מד״ע בד׳ הרמב״ם באו״א - תמוה). ובשבה״ל ענין תפילין שיש מצריכין כן. ובאו״ז סתקס״ד (הובא בד״מ כאן) שמצוה להשחיר גם מבפנים. ובעיקרי הד״ט ס״ב סקי״ז הביא שכ״כ גם סה״ת. (אלא שלא ראינו שם (סר״ז. סרי״ב) משמעות לכאן או לכאן. ואדרבה). וכ״כ בכ״מ להוכיח כן בשי׳ שאר הראשונים. וראה גם בשו״ת יכין ובועז לנכד התשב״ץ ח״א סק״נ.

והובא גם אצל כמה מהאחרונים - ראה סידור בית עובד דינים השייכים לתפלין סי״ב. חסל״א ס״ד (טוב ונכון). ועוד.

וגם ע״פ קבלה - בשעה״כ דרושי תפילין דרוש ד,  שישחירם פנים ואחור שחורות כעורב. וראה שלמי ציבור (ט, א. לז, ב). קשר גודל ס״ג סי״א (יש מי שכתב). קול יעקב סקי״ג. בא״ח ש״א חיי״ש ס״ד. (ומש״כ באות חיים ושלום סק״ב לתמוה על שעה״כ - השיגו עליו בכ״מ, ראה שו״ת לבושי מרדכי ליקוטי תשובות סי׳ קלט. שו״ת חקל יצחק סי׳ ה. ושוב כתב עה״ג - וכן בספרו נימוקי או״ח כאן - שנעלם ממנו דברי הרמב״ם ונדחק לפרש בדבריו). וידוע שכן נהגו יחידי סגולה גם בדורות שעברו.

ועכ״ז, העיד בנו הב״י שלא נהגו כן. וכ״כ הרמ״א בד״מ. וגם הרדב״ז עצמו כ׳ בתשו׳ הנ״ל שאין מדקדקים כן.

וגם בשולחנו השמיט המחבר לד״ז לגמרי. וכ׳ שיעשה מאיזה צבע שירצה. וכ״ה בשו״ע אדה״ז שם ס״ד. ובכנה״ג שם שאין אנו נוהגים כן. וכ״כ  במשנ״ב סקכ״א שאין אנו נוהגים כהרמב״ם. וראה גם שו״ת לבו״מ הנ״ל שגם בקיצורי ספרים כמו קסת הסופר ומאיר עיני סופרים שהביאו ד׳ הרמב״ם הנ״ל סיימו כמו״כ שאין אנו נוהגין כן.

וגם בקול יעקב הנ״ל אחרי שהביא ד׳ האריז״ל כ׳ שלא נהגו כן (וכתבו למדקדקים). וכ״ה בבא״ח שם שלא נהגנו כן. וראה באות חיים ושלום סק״ב שלא ראינו ולא שמענו כלל מעולם מי שנהג להחמיר כד׳ שעה״כ. [וראה זה פלא, בס׳ שירי יפה ללב סק״א (בסו״ס פדה את אברהם פלאגי), שע״פ קבלה צ״ל לבן מבפנים, כמו שהתורה שחורה מבחוץ ולבנה מבפנים. והעירוני גם ממש״כ בטעם המנהג ע״ד העבודה בס׳ חיים וחסד להרה״ק מאמדורא ס״פ ויצא.

ואוי״ל בדא״פ בטעם המנהג שלא החמירו בזה, שכיון שטעמו רק משום נוי (כי בבתים שחורים א״צ מדינא שהרצועות יהיו בצבע הבתים. וכמ״ש הטור בסל״ג שם. שו״ת הרדב״ז שם. וראה השקו״ט בשלמי תודה (דאנה סל״ג) ס״מ - נדפס בס׳ ועד לחכמים ח״ו ובס׳ אוצר ההלכה כאן), ה״ז תלוי במנהג המקום, ולדידן אי״ז מוכרע שהוא נאה יותר].

וא״כ, כיון שנפסקה ההלכה שא״צ להשחיר הרצועות משני הצדדים, וכן המנהג הרווח בתפוצות ישראל -  פשוט וברור שאין מקום להנהיג כן בדרך חומרא. וראה שו״ת שבה״ל ח״ט סט״ז מש״כ עד״ז. ולהעיר ממג״א סתנ״ו סק״ו. 

ואף שק׳ לומר בד״ז שי״ב חשש מינות או שנקרא הדיוט וכו׳ (והארכנו בכללות הגדר בענין זה במ״מ וציונים להלכה יומית אות שמב) - עדיין י״ל שאינו כדאי לעשות חדשות, וכד׳ האות חיים הנ״ל. ועכ״פ, י״ל דמיחזי כיוהרא (אא״כ במי שהורגל בשאר פרישות, ראה במרדכי ריש ברכות). ולהעיר מיש״ש ב״ק פא, א בנוגע להמחמיר ורבו מיקל. וראה שו״ת אג״מ ח״א יו״ד סרנ״ז (בנוגע למחמירים כד׳ האריז״ל).

[ועוד ראיתי למי שכתב להעיר שמשמעות דעת הרמב״ם להשחיר גם הבית מבפנים. (וכ״מ בשו״ת יכין ובועז שם: הבתים והרצועות מבפנים. וי״ל דלצדדין קאי). ולפ״ז יתכן לומר שכשאינו משחיר גם הקציצה מבפנים חסר בנוי. ויל״ד, הן בכוונת ד׳ הרמב״ם והן בגוף הענין. ולא מסתבר לומר גדר נוי בבתים מבפנים, שאינם נראים. ושאני ברצועה כיון שמתהפכת לפעמים].

ומ״מ, מכיון שכמה מעלות טובות לרצועות הנ״ל (חלקם נז׳ בשו״ת ראש אליהו או״ח ח״א ס״ז, עיי״ש בארוכה), העושה כן לא בתורת חומרא וקפידא אלא מצד מעלות הנ״ל, ובעיקר - מטעמים פרקטיים שישאר בשחרותו, שפיר עבד ואין בזה סרך איסור. וע״ד שרטוט בתפילין בכדי שיוכל לכתוב ביושר - ראה שו״ע אדה״ז סל״ב ס״ח, עיי״ש. וי״ל שנדו״ד עדיפא מינה, שמקום לומר שלכו״ע י״ב משום נוי מצוה. ובשו״ת הרדב״ז שם: שגם החולקים מודים שאינו גנאי.

ואף שי״א שצ״ל שינוי בין צד הפנימי והחיצוני - הרי במציאות צד החיצון מבהיק ומבריק יותר (ראה בשו״ת הרדב״ז שם).

וראה עוד מזה בשו״ת משנת יוסף ח״י ס״י. וראה מה ששקו״ט בזה בקובץ עץ חיים גל׳ ח (והיא לו נדפס״ה בתוספת מרובה על העיקר - במדריך לקניית תפילין חלק הבירורים ס״ד). שם גל׳ יא. אור ישראל גל׳ מב. שם גל׳ מו. קובץ לשכת הקודש חו׳ ב ע׳ קנט ואילך.