The Appropriate Position for One’s Hands during Davening
The following are guidelines for appropriate and inappropriate hand gestures and positions during davening, most notably during Shmoneh Esrai:
As a general rule, one’s hands should be held in accordance with the local custom.
When clasping one’s hands together, the right hand should be placed over the left, not vice versa.
One’s hands should not be spread upward in supplication, since this can have a negative effect unless one is on a high spiritual level. Although this practice is Jewish in origin, it was abandoned once it was adopted by non-Jews.
Likewise, non-Jews commonly pray with their palms together, fingers pointed upward. Rabbeinu Bachye opines that although they're not aware of the reason for this practice, it indicates total submission, as though their hands are tied and powerless. He explains that it’s our custom to davka (specifically) place our feet together as though they are tied and immobile, which has more significance than the non-Jewish custom of immobile hands.
Poskim state that one’s hands should not be clasped together with fingers interlaced when davening during times of peace. The Arizal went further and taught that interlacing fingers call forth Divine judgment, and should therefore be avoided at all times.
There’s a Chabad tradition going back many generations, mentioned in the sichos (public talks) of the Previous Rebbe, that while saying Modeh Ani one’s hands should be put together, fingers outstretched, with one’s head bent forward.
There are also some general restrictions regarding positioning of hands that apply at all times:
According to sifrei Kabbalah (kabbalistic works), one’s hands should not be placed behind one’s back. Many gedolei Yisroel would alert people about this when necessary.
Based on the Gemara and poskim, it’s inappropriate for men to keep their hands in the pockets of their pants.
Lifting one’s hands above one’s head should only be done when necessary. #527â 1
שו״ע סצ״ה ס״ג ובנו״כ לשם. אדה״ז סצ״א ס״ו. סצ״ה ס״ד.
ולכאו׳ מש״כ אדה״ז שם ״הכל כמנהג המקום״ - קאי אלפניו, דהיינו כמנהג המקום כשעומדים לפני המלך, כשמדברים עמו ושואלים מאתו צרכיהם, ואין כוונתו למנהג המקום כשעומדים בתפלה בכלל. וכ״ה במג״א סק״ב. ועוד.
ובכללות הענין, ראה בערוה״ש סצ״א סק״ז שאין טבעי בנ״א שוים בכ״ז.
והנה מ׳ הט״ז במה שאין לפכר ידיו, דקאי רק בעת התפילה, וג״ז רק בעת שלום. אבל בכתהאריז״ל בכ״מ היא אזהרה כללית, ראה בשער רוה״ק יב, א. שעהמ״צ ר״פ עקב. והוא ע״פ הזהר ח״ג כד, א. וראה בהמקובץ בפסקי תשובות סצ״ה סק״ה.
ימין על שמאל - כ״כ ברמב״ם הל׳ תפלה פ״ה ה״ד. ראה ב״י וד״מ כאן. וראה גם בזהר דלקמן. וראה באו״ש עהרמב״ם שם, משום תפילין. ונפק״מ כשאינו מניח תפילין או באיטר. וראה המספיק לעובדי השם ע׳ 65.
בענין פרישת כפיים - ראה בשל״ה שעה״א ערך קדושה (בהוצ״ח משנת תשנ״ג - אות כד). שו״ת באר שבע סע״א, הו״ד בהגהות רעק״א רסי׳ פט, והובא גם בדע״ת סצ״ה. מקו״ח סצ״ה, ע״פ הזהר (ח״ב סז, א). [אמנם שם מיירי בעיקר מהרמת ידים, וכדלקמן, ולא מפרישת כפיים (אף שכמ״פ אי׳ שם גם הל׳ ״פרישו דידין״, וכיו״ב). אבל בכ״מ הובאו ב׳ הענינים ללא חילוק. וראה גם בהקדמת היעב״ץ לסידורו]. פתח הדביר סצ״ה סק״ב. אבל ראה ס׳ המדות ערך תפלה.
והמובא בפנים מרבינו בחיי - הוא בפ׳ קרח טז, כב. ולהעיר מדוגמתו מש״כ בב״י בשם מהר״י אבוהב: ״מכוונים לרמוז כאילו אין להן ידים, כלומר שאין להם יכולת זולתו״. וראה הרשב״א שבעין יעקב ברכות י, ב. והובא גם בשל״ה מס׳ תמיד נר מצוה (בהוצ״ח - אות מא).
הרמת ידים - ע״פ זהר ח״ב סז, א. וראה זח״ג קמה, א (ברע״מ). שם קצה, ב. וראה של״ה מס׳ תמיד נר מצוה (בהוצ״ח - אות סב) שאיסור גדול הוא שלא בשעת התפלה. (ומה שאין העולם נזהרין בזה - ראה נהר שלום (פאריסאוו) ס, א). וגם בזהר איתא רק בעושה ״למגנא״ או ״בריקניא״. ועוד מצינו בזהר שם, שיכול להרים ידיו ״בצלו בברכאן או בבעותא״. ובקצת גירסאות: ״או בחד מינייהו״. והנה בזהר לא נתפרש דמיירי במגבי׳ למעלה מראשו. אבל כך נראה מתוכן הענין. וכן הועתק בכ״מ. ולהעיר מאמרי נועם דיין מגילה כז, ב, ובמש״כ שם בשוה״ג במחקרי ארץ. אבל ראה בבא״ח תולדות ש״א ס״ד. והוא מסידור הרש״ש ברכת ענט״י (יד, א). והוא חידוש גדול. ולדבריו אין להגבי׳ ידיו בנוטל ללא ברכה כבדבר שטיבולו במשקה, וכיו״ב. וראה שבט מישראל תהילים קלד, א. ולהעיר ממנחת סוטה עמ״ס סוטה ד, ב. וקדמו בהקדמת היעב״ץ הנ״ל.
[ובנוגע להרמת ידיו למעלה מתפילין - ראה שערים מצויינים בהלכה לאאמו״ר זצ״ל (כת״י) עמ״ס זבחים יט, א ד״ה ומן התפילין].
ידיו לאחוריו - שער רוה״ק דרוש א (הב׳) קרוב לסופו. שעה״כ ענין ברכת השחר. והוא ע״פ זח״א קנד, א. וראה סה״ש תש״ד ע׳ 43. שיחת שמח״ת תשכ״ד. וראה גם בא״ח ש״ב סו״פ פינחס. וראה מש״כ בס׳ יבורך גבר (בראנץ) אות ז (ס״י - ערך זרועות), שהוא דרך שחץ. (ובעת התפלה פשוט שאין לעשות כן, דל״ג ממה שאין להניח ידיו על חלציו משום דרך גאות. ובדא״ג, בהאי ענינא, ילה״ע מירמי׳ ל, ו. ויל״ע). וכ״ה בס׳ תהלת חיים ח״א ע׳ רמא שאינו דרך כבוד לידים שהברכה מושפעת בהם. אבל ראה בשו״ת צי״א ח״ט ס״ד.
לענין הרכנת הראש בעת מודה אני - ראה סה״מ תש״י ע׳ 244. והובא גם בס׳ המנהגים חב״ד ע׳ 1. ושקו״ט בזה בהתקשרות גל׳ תרכג. תשיא.
הנחת ידיו בכיס - שבת קיח, ב. מג״א ס״ג סקי״ד. שו״ע אדה״ז שם מהדו״ק סכ״ב. מהדו״ב ס״י. ט״ז סק״ב. ט״ז אה״ע סכ״ג סק״ד. שם סי׳ קפב סק״ג. וראה פמ״ג או״ח סר״מ בא״א סקט״ו. וראה בשערים מצויינים בהלכה לאאמו״ר זצ״ל נדה יג, א ד״ה אם הי׳. וראה רשימת כ׳ חשון תרצ״ג בשם אדה״ז. (וראה בהמסופר בשיח שרפי קודש ערך קדושה וטהרה אות יו״ד. סיפורי חסידים ח״א ע׳ 127. אור אלחנן ח״א ע׳ רפ. וכיו״ב בכ״מ).