Klolei Haposkim: General Guidelines in Halachah
There are many seforim dedicated to klolim (general guidelines and principles) of poskim (halachic authorities). These seforim address, among other things, how to derive halachic rulings based on various Sifrei Halachah (works of Jewish Law). The following are some of the rules that apply when two opinions are quoted:
If the second opinion is preceded by the word aval (but), it’s an indication that the posek is ruling according to the second opinion.
When a posek quotes an opinion b’stama (without identifying the source), and then writes “Veyesh omrim” (and some say), the first opinion is the mainstream and the accepted one.
If there are two “yesh omrim” (some say this and some say that), it’s an indication that there is a difference of opinion. In such cases, the Sifrei Haklolim record a machlokes (disagreement) among later authorities regarding which of the two opinions should be followed. While there are those who say that the opinion quoted first should be followed, the consensus among poskim is that the one quoted after the second “yesh omrim” is the accepted one.
All opinions which are cited are cited for a reason—even if they are not the accepted halachah; for example, the purpose may be that a baal nefesh (a very pious individual) may choose to be stringent, and act in accordance with that opinion. The main principle in this regard is that all of these rules have exceptions. #390
האריכו בכ״ז בספרי כללי הפוסקים למעניתם. ולא עת האסף פה. ולתועלת הקוראים, יבואו רק מ״מ אחדים:
בנוגע לי״א וי״א - ראה שד״ח כללי הפוסקים סי״ג סקי״ד ואילך (ועוד), נסמנו באג״ק חי״ח ע׳ תקס.
בנוגע ללשון ״אבל״ - ראה בב״י חו״מ סר״ה סק״ד. שו״ע אדה״ז סתצ״ז קו״א סק״ג. סתק״ג קו״א סק״א. וראה בהנסמן בכללי הפוסקים וההוראה (פרקש) כלל קמא.
סתם וי״א - ראה ש״ך יו״ד סצ״ד סק״ג. וכ״ה בכ״מ.
ומה שהביא דעת הי״א הוא רק לחוש היכא דאפשר - ש״ך יו״ד סס״ט סקע״ח (וראה זבחי צדק שם).
ועד״ז (ובאו״א קצת) בשו״ת רמ״ע מפאנו סצ״ג - הובא בש״ך (יו״ד סוסי׳ רמב בהנהגת או״ה ד״ה וכ״ת) ובחלקת מחוקק (אה״ע ס״א סקי״א).
וראה קו״א לשו״ע אדה״ז יו״ד סקפ״ו סק״ז, שראוי לבענ״פ לחוש לדעתם. וראה בהנסמן בכללי הפוסקים וההוראה סרפ״ג. וראה בכ״ז בארוכה במבוא לשו״ת במחוקק במשענותם. וש״נ.
[ובדיבוק חברים אמרנו, שעפ״ז י״ל בפי׳ ד׳ אדה״ז בקו״א לסרנ״ג סקי״א ד״ה הנה, שנתקשו בזה רבים - דהרי לא קייל״ן לאסור בבא״ב בלח כשלא נצטנן (וכמ״ש אדה״ז עצמו שם בהמשך הקו״א). וכתבו ליישב בכמה אופנים. ולהנ״ל א״ש שהרי דעת האוסרים הובא אצל אדה״ז בסשי״ח ס״ט (ואדרבה דעה זו הובאה תחילה ובסתמא), ועכצ״ל שיש מקום לחוש לדעתם, ולא קאמר כאן כ״א רק בגדר מהיות טוב, דהיינו כשיש באפשרותו לעשות בב׳ האופנים, קטניות תחילה או רוטב תחילה, שיעשה באופן הכי מובחר ולכו״ע. (משא״כ בנוגע לשפיכת מים הטמונים לתוך הקדירה, שבהמשך הקו״א שם, שאא״פ לעשות באו״א. ומה גם ששם מדובר ע״ד חיוב מחאה (״יש למחות״), וז״פ שא״צ למחות כיון דלא קייל״ן הכי).
ובאמת המעיין בל׳ המג״א גופי׳ (סרנ״ג סקל״ב), יווכח שכך כוונתו, שז״ל שם: ״גם כאן שרי דהא מעשים בכל יום שנותנין וכו׳ ומ״מ יש ליתן וכו׳״. והיינו, שהגם שמעיקרא דדינא לית לן בא״ב בכה״ג, מ״מ בכה״ג מהיות טוב טפי ניחא לעשות כן. (ולכאו׳ יש להוסיף שבנדו״ז כ׳ הרמ״א בסט״ו (ואדה״ז אחריו) בלשון ״ונהגו להקל״, והרי כ׳ המג״א סי׳ תצ סק״ט (משו״ת הרמ״א) ש״ונהגו״ היינו שנהגו מעצמן ולא דהכי הילכתא. אבל ראה בשד״ח מע׳ חו״כ סקכ״א. ושם בארוכה עד״ז).
וכיו״ב מצינו בנוגע לשהי׳ כמאב״ד כשי׳ חנני׳, שכ׳ אדה״ז בסרנ״ד קו״א סק״א: הרוצה לחוש לד׳ הרי״ף וסייעתו - שי״ל בזה לפי שהביא אדה״ז בסרנ״ג ס״ט גם שי׳ המחמירים (אף שבפועל ״נתפשט המנהג להקל״). וראה דע״ת למהרש״ם שם. ארחות חיים שם (בל׳ הרמ״א: ונהגו). וראה בשבת כהלכה ח״א ע׳ שלט. טעמי השולחן סרנ״ג ס״ט. ועד״ז מצינו דוגמאות למכביר בשו״ע אדה״ז].