Halacha2goThe one minute halacha

ראה ב״י או״ח סצ״ב בשם הכלבו. ט״ז שם סק״ב. מג״א ס״ד סקכ״ג. ועיי״ש במחה״ש שבמקומות שמכסים גם הצואר, ג״ז בכלל. [והנה במו״ק בסצ״ב מ׳ שפי׳ עד החזה ועד בכלל. וצע״ג. אמנם, המעיין היטב יראה שעכצ״ל שכוונתו למקוםהצואר דוקא, וכוונתו עדמש״כ במחה״ש שבמקומות שמקפידים בסגירת הצואר גם בזה יש להקפיד. ומש״כ שם שהכללפי מה שהוא אדם - גם את״ל שכ״ה גם לקולא, וגם לגבי גילוי החזה, אף שהוא מקום הנכבד שבאדם (כדלקמן), ראהלקמן דהיינו רק לענין צניעות. ובשערים מצויינים בהלכה לאאזמו״ר זצ״ל בקו״א לסוס״ב הביא ד׳ המו״ק. וסיים עלה: ונ״לשמ״מ אין נכון להתפלל במלבושים אלו, עיי״ש טעמו. וראה לקמן בארוכה]. ולהעיר מתענית ד, א וברש״י ד״ה פעמיםנראה.

כן ילה״ע מב״ח יו״ד סש״מ ד״ה ואיכא למידק, דגם בנוגע לקריעה עד שיגלה לבו, אין דרך ארץ לגלות את לבו ערוםממש בפני רבים, ולכן קורע עד בגד התחתון העשוי לקבל זיעה. ובערוה״ש סש״מ ס״ט: החלוק א״צ למעט כלל דפשיטאשלא יגלה בשרו. והרי הקריעה אינה כשיעור שיגלה כל לבו - ראה תוס׳ מו״ק כו, ב ד״ה אמר, בתי׳ הב׳. ובאו״ז הל׳אבילות סתי״ח, וכן במאירי (שם כב, א), מוכח שבקריעה כנגד החזה סגי. וכ״ה בפירש״י שעל הרי״ף ד״ה אפרקסותו(מו״ק לה, א - בדפי הרי״ף). (וראה בפי׳ רבינו שלמה בן היתום מו״ק שם דמ׳ שבשיעור שיתגלה איסר מלבו סגי (ע״דברכות כח, ב). והוא חידוש). וכ״כ בשו״ת חת״ס יו״ד סשכ״ג דדי במקצת לבו. וראה בהערות להגריש״א מו״ק שם. וגםל׳ הטושו״ע סכ״ג עד שמגיע ללבו מורה קצת כן. (אבל לד׳ הר״י בתוס׳, וכן לתי׳ קמא, וגם בהל׳ שמחות למהר״ם סקכ״ג(וכ״ה בתוה״א לרמב״ן שער הקריעה) בשם הרי״צ גיאות מ׳ שצ״ל כל לבו). ובקצושו״ע סקצ״ה ס״ג דפי׳ לבו כאן כנגדהבשר הגבוה שעל הזרוע. [ועיי״ע באורך בהנסמן בדברי סופרים סש״מ סקי״א ובעמ״ד וביה״ל שם במחלוקת המחברוהרמ״א אי מהני בצדדי המלבוש כנגד החזה, או שצ״ל בבית הצואר דוקא. ושנ״ת. ובכל אופן, מוכח שאצ״ל כל לבו. ובזהמיושב מה שהאבל יכול להתפלל אח״כ. ומחליצת כתף, איך שנפרש, ל״ק כיון שהוא רק לפני הקבורה. ולהעיר מהשייכותלפרשת השבוע - ראה משכיל לדוד תצוה כה, ד ד״ה חשן. ועייג״כ בשו״ת חת״ס בליקוטי תשובות סמ״ח. חי׳ חת״סשבת צב, א ד״ה במרפקו. ולהעיר ממשנה אהלות פ״א מ״ח].

בגדר מקום החזה והצואר - ראה בלבושה של תורה ח״א סל״ה. ושנ״ת.

לענין ק״ש ותפלה - ברכות כה, א. שו״ע (ודאדה״ז) סע״ד ס״ו (ס״ז). שו״ע (ודאדה״ז) סצ״א ס״א (ס״ה). ועיי״ש בבה״לד״ה יצא. ובק״ש רק בשעה״ד - סידור רס״ג. ועייג״כ בתבו״ש יו״ד ס״א סק״ע - הובא בשע״ת סע״ה סקי״א. משנ״בסע״ד סקכ״ב. וכבר העירו במש״כ הרמב״ם תפלה פ״ד ה״ז עוה״פ: ולכתחילה לא יעשה - דרישה סצ״א סק״ב. מאמ״רשם סק״א. בה״ל הנ״ל. כה״ח סופר שם סק״ג.

ובמשנה מגילה כד, א: פוחח אינו עובר לפני התיבה ואינו קורא בתורה, והובא להלכה בשו״ע (ודאדה״ז) או״ח סנ״ג סי״ג(סי״ז). ושם: שבגדו קרוע וזרועותיו מגולין. ובמס׳ סופרים פי״ד הט״ו: פוחח הנראים כרעיו או בגדיו פרומין או מי שראשומגולה. ועי׳ בפסקי ריא״ז ובמאירי מגילה שם דקאי גם על לבו מגולה. ועד״ז בפיה״מ להרמב״ם שם: שיהי׳ הבגד שעליונקרע העליון ממנו [ובתרגום החדש: נקרע בחלקו העליון] עד שכתפיו ולבו נראים ערומים [ובתרגום החדש: שנראה בשרכתפיו וחזהו]. ובהגמ״יי הל׳ תפלה פ״ח הי״ב ששיעורו טפח.

ולכאו׳ הא והא איתנהו בה. ול׳ הטור: וצריך שיהא לבוש ומעוטף כדתנן פוחח וכו׳. והיינו כנ״ל. ועד״ז בל׳ הרמב״ם: מישכתפיו מגולות וכו׳ אינו נעשה ש״צ עד שיהא עטוף. וכש״כ הוא מזה שבש״צ ההולך בלא אנפלאות צ״ל בגדיו ארוכיםשלא יראו רגליו (מג״א שם סק״ז ע״פ פירש״י. אדה״ז שם). ועכצ״ל (ראה מש״כ בב״ח על אתר. ועייג״כ במקור חיים. וכ״כ לעניננו בשו״ע אדה״ז מהדו״ח) דמיירי אף במקום שרגילים לילך בלא אנפלאות (ראה שו״ע אדה״ז מהדו״ב ס״בס״ב) שלכן מותר ליחיד להתפלל כך (שם סצ״א ס״ה). ועאכו״כ בלבו מגולה. ודוחק לחלק בכ״ז בין גילוי החזה לגילוי כללבו.

אמנם בביהגר״א, העתיקו המשנ״ב בסקל״ט, הביא ע״פ הרי״ף והטור דדוקא כשגם כתפיו מגולים. והנה ברי״ף - וכן גםברא״ש שהעתיקו ולא הביאו בביהגר״א - נ׳ להדיא שפי׳ כן. אבל ל׳ הטור אינו סובל פי׳ זה בדוקא. ואדרבה, ל׳ הטורכנ״ל, ש״צריך שיהא לבוש ומעוטף״ מוכח דלא כן. ועייג״כ בב״ח שפי׳ בד׳ הטור ״שכתפיו או זרועותיו מגולות דבחדאגילוי מהני תרתי נקרא פוחח ואסור לו להיות ש״צ״. (ובכמה נוסחאות דהטור - הגי׳ ״שבגדים קרועים בכתיפו [ועוד גי׳עד״ז] וזרועותיו מגולות״, והיינו שמפרש איך נתגלו זרועותיו מצד שנקרעו מקום הכתפיים בבגדיו). ובכלל, זיל בתרטעמא שהוא משום כבוד הציבור, ומה לי אם לא נתגלה כתפיו. ומסתברא מילתא שגם הרי״ף לא נתכוון אלא לפרש מלתפוחח, ולא להורות הלכה שבל״ז מותר לירד. ודברי המשנ״ב, שנגרר אחרי ביהגר״א (כדרכו בכ״מ) והעתיק כן להלכה, צ״ע שהרי בשו״ע השמיט המחבר כתיפיו, ועיי״ש בב״י מה שהעתיק מד׳ הערוך. ועייג״כ בראש יוסף מגילה שם שהעירבל׳ הרי״ף גופא שלפנ״ז נקט רק זרועותיו, והביא גם מל׳ השו״ע כנ״ל. וגם בפיר״ח כ׳ כן. ולאידך ברמב״ם, למרות מש״כבפיה״מ, השמיט זרועותיו, כנ״ל. וכפה״נ שהטור כייל תרוייהו - פי׳ הרי״ף והרמב״ם - כחדא. (וגם בביהגר״א ל״כ כן אלאכמ״מ לשי׳ הרי״ף). וכן הועתק בשו״ע אדה״ז. [וגם בס״ח דלקמן, בנוגע לפתיחת הארון, כ׳ לבו מגולה או שמגולה נגדצלעיו ותחת אציליו]. ותו לא מידי.

תפילין - ס״ח סתשע״ד. מג״א סל״ח סק״א בסופו. ובלבו״ש שם דדמיא לתפלה. ועייג״כ בפמ״ג בא״א שם שאינו מצדהברכה. אבל ראה א״ר שם. ולהעיר גם מל׳ הס״ח שם. וראה מש״כ בהגהות מהרה״ש בס״ח המפואר. (ואין בית הצוארבכלל - פמ״ג שם א״א סל״ח סק״א. משנ״ב סק״ה. פתחי עולם סק״א). ולהעיר גם מל׳ הרמב״ם הל׳ תפילין פ״ד הכ״ג: ולא ילבש אדם תפילין עד שיכסה ערותו [ומוסיף ע״ז:] וילבש בגדיו. וראה בחי׳ הגרי״ז הלוי בראשית ג, ח. וראה תר״יברכות טז, א (בדפי הרי״ף) ד״ה ולתפלה (בנוגע לתפלה): מפני שהלב הוא האבר הנכבד שבכולם אמרו שיהי׳ מכוסה. ודון מינה ואוקי באתרין. ועפ״ז כ״ה גם במקום שנהגו לילך כן, כיון שהוא משום עומד לפני המלך, או כבוד ציבור בש״צ.

ועוד ילה״ע מרמב״ם הל׳ ס״ת פ״י ה״ו: ולא יאחז את ס״ת כשהוא ערום. ובהגהות בני בנימין (ע״פ שו״ת הרדב״ז ח״בסתשע״א) דקאי על האדם ולא על הס״ת, דלהרמב״ם ז״כ הגמ׳ במגילה (לב, א) האוחז ס״ת ערום ודלא כפירש״י ותוס׳שם. (וראה בכה״ח סופר סקמ״ז סק״ד מש״כ מד״ע). ולכאו׳ צ״ל דמיירי גם כשמקום הערוה מכוסה, והוא מגדרי קדושתוכבוד התורה. והרי גם פוחח פי׳ ערום (עי׳ ערוך ערך פחה - הובא בהגהה לשו״ע שם. תוד״ה פוחח - מגילה כד, א) והכוונה שבגדיו קרועים (וראה בביהגר״א הנ״ל ובפי׳ דמשק אליעזר). ועייג״כ בהוצאת קאפח. ולפ״ז ה״ה והוא הטעם - ולשיטתו - באחיזת ולבישת תפילין.

לפתוח ארון - בס״ח ע״פ כת״י פארמא (מהדורת מק״נ. וראה אג״ק חי״א ע׳ רצד) סתנ״ט. ועד״ז עוה״פ שם בסתפ״ו.

ציצית - סידור אדה״ז הל׳ ציצית. וראה כה״ח סופר סט״ז סק״ב.