259 Learning Torah prior to Hand-washing
The Shulchan Aruch, Code of Jewish Law, enumerates a number of activities after which we are required to wash our hands, either because of a ruach ra’ah, negative spirit, or for nekiyus, cleanliness. Following these activities, we should not engage in davening, learning Torah, or saying brachos prior to washing our hands. Nonetheless, it is known that due to the gravity of bitul Torah, neglecting Torah study, many Gedolei Yisroel would continue learning Torah after they had their nails cut, or while taking a haircut (as long as their heads were covered) before having washed their hands. Likewise, they would continue to learn after leaving the mikvah or bathhouse before having washed their hands, but they would do so at the earliest opportunity in order to prevent the ruach hatumah, the spirit of impurity, from resting on their hands any longer than absolutely necessary. 259?1
1 בשערים מצויינים בהלכה לאאזמו״ר זצ״ל ס״ב סק״ז הביא משו״ת מהרש״ם ח״ד סקמ״ח שמותר לדבר ד״ת בשעת נטילת צפרניים. ושכן נהג הגה״ק בעל ישמח משה זי״ע. [ושם שאף שלא דיבר להדיא, שומע כעונה. וראה במ״מ וציונים להלכה יומית אות רס בענין שומע כעונה בד״ת. ולכאו׳ ילה״ע שהרי ל״ש שומע כעונה בלא כיון לצאת, ומצד ההרהור בד״ת, אין כאן בית מיחוש, ומותר גם קודם נט״י שחרית (ראה שו״ע אדה״ז ס״א מהדו״ת ס״ו ובהנסמן שם במהדו״ח). ועכצ״ל שלגבי דין רו״ר שייך גדר שומע כעונה גם בכה״ג. והרי במקור הענין דשוכ״ע בסוכה (לח, ב) לא מיירי בדבר שצ׳ כוונה. וראה שיח השדה שער ברכת ה׳ ס״ד סק״א. ולכאו׳ ז״כ החת״ס בשו״ת ח״ו סי״ט. וילה״ר לד״ז מד׳ התוס׳ (ברכות כ, ב - ד״ה כדאשכחן) שבע״ק אסור בשמיעת ד״ת. וראה בקו״א לשו״ע אדה״ז סע״ה סק״ד שקו״ט בשומע כנגד הערוה שלא ע״מ לצאת. ועי׳ בשו״ע אדה״ז יו״ד הל׳ שחיטה ס״א סקנ״ב. ובבי׳ ד׳ אדה״ז - ראה בפסקי תשובות סע״ד סק״ב. העו״צ להל׳ ת״ת אשכנזי פ״ב סי״ב ע׳ 536. ואכ״מ]. וראה בשו״ת צי״א ח״ז ס״ב סקט״ז מש״כ בזה. ועייג״כ בשו״ת תשוה״נ ח״ב ס״ו. וכן ראיתי מעשה רב אצל אאזמו״ר ביציאתו מבית הטבילה. ואמר לי טעמו כנ״ל. [ויתכן שניקה ידיו בכל מידי דמנקי, וכנפסק בשו״ע ס״ד סכ״ב שמועיל לתפלה אבל לא להעביר רו״ר, וכדלקמן].
ואף שאסור בד״ת כשנוגע במקומות המכוסים (רמ״א או״ח סצ״ב ס״ז) - התם שאני שהוא משום נקיות, אבל משום רו״ר, מותר לו לדבר ד״ת ״מדין התלמוד והפוסקים״ - שו״ע אדה״ז ס״א מהדו״ת ס״ז. וגם, באין לו מים סגי בכל מידי דמנקי אף לתפלה, כנ״ל, אף שאין הרו״ר עוברת בזה, וכש״כ לד״ת. ואפי׳ ביש לו מים, לד״ת מהני כל מידי דמנקי לכתחילה (פמ״ג ס״ד במ״ז סקט״ו בנוגע לרו״ר. ובנוטל משום נקיות - מג״א סצ״ב סק״ה ואדה״ז שם ס״ו. ועייג״כ ברמ״א או״ח סמ״ז סי״ג ובשו״ע אדה״ז שם ס״ט. ולא זו בלבד, אלא גם להעברת הרו״ר עצמו שא״מ כ״א מים - ראה בתהל״ד ס״ד סקכ״ד שכשאין מים ינקה תיכף בכל מידי דמנקי דשמא מועיל גם לזה, עיי״ש). וכש״כ בנוטל צפרניו שרו״ר קלוש (ראה מח״ב ס״ד סק״ו). ולהעיר מהגהות התוס״ש בס׳ פלאים למג״א ס״ד סקי״ז. וראה בשיורי לקט לשם.
ולהעיר גם מדין שומע ברק ורעם בביה״כ שמברך ביציאתו (שו״ע או״ח סרכ״ז ס״ג), אף שלא נטל ידיו עדיין (מג״א שם סק״ב. אדה״ז בסדר ברכת הנהנין ספי״ג), ושורה עליו רו״ר. [אלא שבמג״א ואדה״ז שם משמע דבאמת א״צ נט״י מדינא כשלא נגע במקום הטינופת. ועיי״ש בפמ״ג (בא״א) ובא״ר סק״ו ועוד. וראה מה שכתבנו בהסכמה לס׳ וכל מצותיך אמת. ואכ״מ].
וראה משנ״ב ס״ד סקל״ט. שם סקס״א. תהל״ד שם סקכ״ד. שו״ע אדה״ז סצ״ז ס״ג. תהל״ד שם סק״ג. ומש״כ עליו בפרדס חב״ד חו׳ י ע׳ 87 ואילך.
[ואף שאמרו שתלמודו משתכח (שו״ע - ודאדה״ז במהדו״ק - שם סי״ח. והיינו לפי שהתורה נקנית בקדושה ובטהרה - ראה בכה״ח פלאגי ס״ח סקל״ד. ובמאמ״ר סק״י דמיירי שלומד בלא נטילה. אבל ראה בכה״ח סק״צ מה שהביא מהרב נוה שלום סקי״ב. וראה ג״כ מש״כ בקצוה״ש ס״ב סי״א: אפי׳ אינו רוצה להתפלל או ללמוד. וראה שלחן הזהב לשו״ע אדה״ז שם), מ״מ פשוט שבדאא״פ חלילה לבטל מדברי תורה. ובמכ״ש מנט״י שחרית, שאם אירע מקרה שאין לו מים חלילה לו לבטל מד״ת וינקה בכל מידי דמנקי - שו״ע אדה״ז ס״א מהדו״ב ס״ז. סידור אדה״ז הל׳ נטילה שחרית].