Halacha2goThe one minute halacha

הפסק בשתיקה - ע״פ שבה״ל סי׳ קסו. רמ״א או״ח סי׳ רו ס״ו. אדה״ז שם ס״ג. סברה״נ פ״ט ה״ב. 

וצ״ב, שבהפסק בשתיקה כ׳ שא״ח הפסק כלל. ובשו״ע אדה״ז שם הל׳: אפי׳ לכתחילה. ובלוח ברה״נ פ״ו ה״ב וכן בסברה״נ שם השמיטו. וצ״ע שהרי זהו עיקר הענין, שהרי גם בהפסק בדיבור א״ח הפסק, אבל רק בדיעבד - שו״ע אדה״ז סקס״ז ס״ט. 

גם צ״ב במה שמפסיקים לכתחילה בברכת לישב בסוכה בין המוציא לאכילה (שו״ע אדה״ז סתרמ״ג ס״ד) או למנהגנו בקידוש היום. וכן מנהגנו באמירת יה״ר בליל ר״ה בין ברכה לאכילת התפוח בדבש - ראה אג״ק ח״ג ע׳ קמ ואילך. וצ״ב הגדרים בזה. 

[ובמק״א, במכתב ברכה לא׳ המחברים, הערנו בהשקו״ט בעניית אמן לנשים אחרי ברכת שהחיינו בליל יו״ט (להשי׳ שגם תיבה אחת - וגם אמן - בגדר הפסק), שגדולה מזו מצינו בכמה ענינים, שבקשת רחמים, או מעין הענין אי״ז הפסק, כגביל לתורא, או״א קיים בברית (ראה טור יו״ד סי׳ רסה). הרחמן בברהמ״ז (ובפרט למנהג שאין עונים אמן אחר אל יחסרנו). ויתירה מזו, שכ״ה בשהחיינו בקידוש בכלל (גם לאנשים, שמברכים אכסא דוקא), המתפלל בטעות בתדר״ת (לי״א), אמן על יעו״י בברהמ״ז, ברכת הבשמים והאש שסודרן על הכוס בהבדלה, ברכת בפה״ג בנשפך, אמן דמאורי האש בטעות, מאורי האש לנשים, שהחיינו באחש״פ בטעות, ברכת אירוסין להכלה, אמן על בילא״ו להנמנעים מלאומרה, אמן בין ברכת הלל דהש״צ לאמירתה, ועוד ועוד. ויש בזה כו״כ חילוקים. ואכ״מ].

גם צ״ב, שאף שבשתיקה לצורך אכילה אינו הפסק כלל, הרי בחול טוב לחתוך מעט בסכין מן הלחם קודם שיתחיל לברך שלא יפסיק בשהיית החיתוך (שו״ע אדה״ז שם ס״ג). ויש להאריך בכ״ז. 

 ועוד דיני הפסק בשתיקה - בשהה כדי לגמור כולה -ראה שו״ע או״ח סי׳ סה ס״א. קד ס״ו. ובנו״כ שם. ואכ״מ. 

ובין גאולה לתפילה - ראה שו״ע או״ח סי׳ סו ס״ח. אדה״ז שם סי״א. ובתו״ח סופר שם סקט״ו ר״ל עפ״ז שהפסק בשתיקה א״ח הפסק בזה. אבל ראה לקט הקמח החדש סקל״ו. ועיי״ש סקמ״ב. וראה פמ״ג סי׳ סו במ״ז סק״ג. שם סי׳ קיא במ״ז סק״א. משנ״ב סקל״ח. שם סי׳ קיא סק״ב. ולהעיר ממקו״ח להחו״י שם ס״א. ובצל״ח ברכות ט, ב ד״ה היכי - בשיעור הילוך כב אמה. 

ועוד ילה״ע שאין להפסיק בעמידה בין ישתבח לקדיש - ב״ח סנ״ג. אדה״ז שם ס״א. וכן שעובר לפני התיבה בישתבח בכדי שלא להפסיק ביניהם - שם. 

ומועתק בכאן ממענה לשואל בענין זה, שעלה על דעתו לאסור הפסק בשתיקה בין ברכת אהבת עולם לק״ש:

לא נתפרש בשום מקום שלא להפסיק בשהי׳ בין ברכות ק״ש לשמע (ורק בשל״ה מ׳ קצת כן ולא מדינא). וע״כ ל״כ בפוסקים כ״א לענין עניית אמן. ואם כדבריו, מדוע כתבו הפוסקים לסיים בשוה עם הש״צ שלא להיכנס לפלוגתא ע״ד עניית אמן, הא בלא״ה אין להפסיק בשתיקה. והרי שואל מפני הכבוד בין ברכות ק״ש. וכן י״ל בד׳ המג״א סר״ו סק״ד בסו״ד דלכו״ע הוא. ויתכן לומר שכ״מ גם במג״א רסי׳ סה.

והרי לכו״ע יכול לברך אף בלא ק״ש. ועכצ״ל שאי״ז ברכת המצות ממש כ״א דדמיא לברכהמ״צ, או ברכת השבח.  

ובלא״ה, גם בברכהמ״צ ממש אין הפסק בשתיקה מעכב, כבמג״א שם. 

שו״מ מש״כ בשיח הלכה סנ״ט סקי״ג. וצ״ע. וגם פשוט דלא נהיגי הכי, שהרי כמ״פ מאריכים בכוונה לפני׳ יותר מכדי דיבור. והרי צ׳ לכוון לקיים מ״ע, ולקבל עומ״ש וכו׳. וראה מש״כ בהל׳ הגר״א ומנהגיו ע׳ פט. ודבריו צ״ע.