Knocking before Entering
The Gemarah says that one of the behaviors Hashem “hates” is walking into our own home without informing the people inside that we are about to enter. It is appropriate to knock on the door or give any other type of advance notice (e.g. calling or texting) before entering . If we should not walk into our own home without notice, how much more so before entering another’s home! The Shalah says that Noach did not go into the teivah until Hashem told him, “Boi el hateiva”, “Come into the teivah,” because he did not want to walk in until he received explicit permission. In another place, the Gemarah speaks of a difference of opinion regarding a person who knocks on another’s door and is told, “Yes,” whether it means “Yes, come in,” or “Yes, wait there and I’ll come out to speak with you.” According to the Rambam, it means the latter. Therefore, we should not enter another’s home until express permission is granted.
1 פסחים קיב, א וברשב״ם שם: השמע את קולך להם קודם בואך. ועיי״ע נדה טז, ב וברש״י שם. ובגליוני הש״ס פסחים מציין לחולין צה, ב טרף אבבא. וכ״ה בעירובין קד, א. ובקדושין לא, ב: קרי אבבא. ועד״ז בכ״מ. ובזהר ח״א קלה, ב: בטש אבבא. וביבמות טז, א הלכו ועמדו על פתח ביתו. ובויק״ר פכ״א, ח: מבעבע (וגי׳ הערוך מכעכע. וי״ג מנענע). ובמת״כ שם: מבצבץ ונוחר בגרונו כדי שישמעוהו. וברד״ק בראשית ג, ט: ישמיע קול תחילה או ידפוק על הדלת. ובסיפור שבד״א רבה פ״ה דפק על הדלת ג״פ, עיי״ש. ולהעיר משבת נח, ב: זוג של דלת. ומ׳ שגם בזמנם הי׳ פעמון להקשה בדלת. ועפ״ז כ׳ בחידושי אנשי שם לפרש ״הקורא״ שבכלים פי״א מ״ב שנק׳ כן מה״ט. וכ״ה בבית דוד שם. ועד״ז כ׳ במשנה יפה מו״ק פ״א מ״י. וראה בספורנו יתרו יח, ו במה שאמר יתרו אני חותנך יתרו בא אליך. וגם ע״י שליח מהני - ראה פי׳ ר״ח ותו״י יומא נב, רע״א.
ובפס״ז ריש ויקרא: אא״כ יאמר לו היכנס. וראה במלין דרבנן אות א ד״ה אל תכנוס שבבית חבירו לא די בהשמעת קול וצריך נטילת רשות, משא״כ בביתו. ועייג״כ בעץ יוסף לויק״ר שם, שבפעמוני כה״ג ודאי אינו משום צניעותא.
ובמלאכת מחשבת לר״מ חפץ (בראשית מה, כו) כ׳ שהטעם שלא יכנס לביתו פתאום הוא מצד סכנת ההתפעלות הפתאומית. וכ״מ מהסיפור במדרש ויקרא שם. ועד״ז בכתובות סב, ב. ועי׳ ביפ״ת שם.
ולהעיר שגם בבע״ח או שליח בי״ד נאמר בחוץ תעמוד, ראה בפרטיות ב״מ קיג, א.
ובנוגע לנח - ראה זח״א סז, א. וראה ב״ר לד, ד. כה״ח פלאגי ס״ו סי״ד. ועוד.
והנה ברא״ש ב״ק פ״ג סי״ב שבזה״ז מנהג פשוט להיכנס לבית בעה״ב. ונתקשו בזה טובא. ועי׳ באבן האזל נז״מ פ״י הי״ב שר״ל שהוא רק משום מנהג טוב ולכן נתבטל בזמנם.
והנה בגמ׳ ב״ק לג, א ונפסק ברמב״ם שם דל׳ ״אין״ או ״הן״ - קום אדוכתך משמע (ועיי״ש בלח״מ כס״מ ועוד, שבגמ׳ מ׳ שבלא שכיח עול תא משמע ואכ״מ). וד׳ הרמב״ם הובאו לעניננו גם בס׳ זכרון אברהם השלם ענף דרך ארץ ע׳ נז. וראה גם מלין דרבנן אות ה ד״ה האי מאן.