Halacha2goThe one minute halacha

דיני צניעות בכלל - בשו״ע או״ח ס״ב. ודיני כיסוי ערוה - בשו״ע או״ח סע״ה.

(ובמכתב מטעם הבד״צ דכאן (מיום כ״ה סיון תשע״ב) הערנו בזה, שמצינו עוד בכ״מ בשו״ע ונו״כ דיני צניעות - ראה או״ח ס"ג. ס"ד במג"א סקכ"ג. סע"ג-סע"ד. ס"צ סכ"ו. סצ"א. סצ"ב בט"ז סק"ב. סרי"ז ס"ד. סר"מ. סש"ג. יו"ד סקע"ח. סקפ"ב. סקצ"ה ס"ז וס"ט. סש"מ בש"ך סקכ"ב. אה"ע סכ"א. רסי' פג. סקט"ו. סקי"ט ס"ג ואילך. סקע"ח סכ"א. חו"מ סשצ"ג ס"ג. ועוד. ולהעיר משיחת י"ט כסלו תשל"א ע"ד אלו שתואנה הם מבקשים שלא נזכרו בשו"ע להדיא דיני צניעות, ומפוזרים בשו"ע בריבוי מקומות). 

והנה בהמבואר בפנים שגילוי שערה אסור אפי׳ פחות מטפח - באמת לא הי׳ מהראוי להאריך בד״ז, בדבר המוכרח מפשטות סתימת הסוגיא, והראשונים והאחרונים. אמנם, בהיות ורבו המתפרצים בעם, ונתלים באילן גדול, במש״כ האג״מ בשו״ת (אה״ע ח״א סנ״ח וסקי״ד. או״ח ח״ד סקי״ב סק״ד. אבל ראה מש״כ שם סט״ו) מהראוי לחזור ולשנות פרק זה. 

והנה קושטא קאי, שכד׳ האג״מ לא נמצא בשום מקום בפוסקים, וגם הו״ע לא כתב כן כ״א מסברא ובדא״פ (״נראה״, ״מסתבר״). ולא מפני שאנו מדמים נעשה מעשה. 

ולא זו בלבד, אלא שכו״כ פוסקים האריכו להוכיח לאסור איסר גם במשהו. וכפשטות הלשון ״שער (ל׳ יחיד) באשה ערוה״. וכן הכריעו מגדולי האחרונים - ראה א״א מבוטשאטש או״ח סע״ה. שלחן שלמה שם. שו״ת חת״ס או״ח סל״ו. קיצור שו״ע ס״ה סט״ז. קצוה״ש ס״ט ס״ג (בהערות בסוה״ס). משנ״ב סע״ה סק״י. שו״ת תשורת שי ח״א סנ״א. מהדו״ת סל״ח. דובב מישרים ח״א סקכ״ד. מנוחת משה סנ״ד. וראה גם שו״ת אור לציון ח״ב פ״ו סי״א. יבקש תורה ברכות סכ״ג. וראה בס׳ כבודה בת מלך (פ״א הע׳ 8 והע׳ 10) שהביא להקת אחרונים שאסור לגלות שום שער ואפילו כל שהוא. ולא עת האסף פה.

[אבל ילה״ע מעמודי הארזים (לבנו של החקרי לב) על ספר יראים סי״ב סק״ח. אלא שגם הוא ל״כ כן כהלכה פסוקה, ורק בדרך שקו״ט. וראה בצפע״נ (לר״י אלאשקר) מסכת נזיר בתחילתה: אמרז״ל טפח שער באשה ערוה. וכפה״נ ה״ז טה״ד וצ״ל טפח ושער וכיו״ב, שהרי בגמרא ליתא. ועוד ועיקר שבהמשך הענין מביא מדברי הזהר ״שהוא מסכים לדברינו״, לאסור אפילו בשער אחד]. 

וכן מוכח מעיקר ד׳ שו״ת מהר״ם אלשקר דלקמן, שלא התיר רק בשערות היוצאת חוץ לצמתה (וגם בזה - ראה לקמן), ולא עלה על דעתו להתיר בפחות מטפח. ואדרבה - לשונו הוא, ״שער באשה ערוה לא מיירי אלא בשער שדרך האשה לכסותו דומיא דטפח״, ולד׳ האג״מ, עדיפא הול״ל דשער באשה ערוה גופא לא מיירי אלא בטפח. ועוד, שכת״ש שם לאחמ״כ, שלהאוסרים חוץ לצמתה ליתסר גם בגבות עיני׳, אף שבודאי ה״ז פחות מטפח. וכש״כ לדעת כל הפוסקים החולקים עליו - וכדלקמן - שפירשו דבריהם בזה להדיא. 

וכבר הקשו על דברי האג״מ בכ״מ, מכמה צדדים, ולית נגר ובר נגר דיפרקוני׳. ועיקר הקושיא, שהחילוק בין טפח לפחות מטפח נמצא רק לגבי ק״ש, ולדעת רוה״פ - רק באשתו. ובזה גופא - לא לגבי שער. ושתיקת כל הפוסקים בנוגע לכיסוי שער באשה, מוכיח דלא שמיעא להו כלומר לא סבירא להו.

ואם כדבריו כן הוא, שבפחות מטפח שאני - הכי נימא שמותר לגלות בגופה פחות מטפח. ותו, האם נאמר שמותרת לגלות במקום הערוה ממש, באם הוא פחות מטפח, אתמהה (וראה שו״ת פנים מאירות ח״א סע״ד). ומדוע חרדו כל החרדה הזאת בנשים מניקות, בנוגע כיסוי הדדים (ראה חיי״א כלל ד ס״ז. משנ״ב סע״ה סק״ג. בא״ח בא ש״א ס״י. כה״ח סע״ה סק״ד. ועוד. ומש״כ בשו״ת לבו״מ מהדו״ת או״ח סכ״א שיעור טפח - י״ל), והלא אי״ז בשיעור טפח (ראה כתובות עה, א. ובפירש״י שם. וראה בדק״ס השלם כתובות שם. ועיי״ע באוצה״פ סל״ט ס״ד). והרי גלי לן קרא ששער דינו כערוה, וא״כ ה״ז כמקום ערוה ממש.

[וראה מש״כ במ״מ וציונים להלכה היומית אות שלה בארוכה בגדר שער באשה ואם צריך החזרת פנים. ומ״מ, איך שלא יהי׳, אף אם נאמר שגדר שער שאני משאר ערוה, שענינו רק שמביא לידי הרהור - מ״מ, שאני דין שער מטפח מגולה, דטפח מגולה אינו מילפותא דקרא, כ״א שכך קיבלו שכל גוף האשה ערוה, וממילא שיעורו בטפח, וגם בזה ה״ז רק לק״ש, ועכ״ז גם בזה פשוט שאסורה לגלות שום חלק מגופה. אבל בשער כיון דגלי לן קרא דהוי ערוה - דמדמשבח קרא ש״מ תאוה היא, ופשוט שהשבח הוא על כאו״א משערותי׳, ועוד דילפינן לה מסוטה שמצוה בכיסוי הראש - ה״ז כמקום הערוה ממש, ואין בזה נפקותא אם הוא טפח או לא. ואם משום הרהור אתינן עלה, וכי מצינו שיש תאוה והרהור רק בטפח. (וראה בב״ח בדין טפח באשה, ששיעור טפח הוא לפי שמקום תורפה אינו פחות מטפח. וראה בני ציון ליכטמאן סע״ה סק״א. אבל ראה לבושה של תורה סכ״ד סק״ג ואילך דאזיל בתר איפכא שהוא משום הרהור). ואת״ל להתיר מפני שאינה רגילה לכסות, ואינו מביא לידי הרהור, וע״ד שערות חוץ לצמתה להסוברים כן (וכדלקמן) - א״כ סמי מכאן שיעור טפח]. 

ועוד קשה טובא, שלדבריו מדוע נדחקו בגמ׳ (כתובות עב, סע״א) ליישב בפרועת ראש דמיירי בקלתה ובחצירה, דאל״ה דאורייתא היא - עדיפא הול״ל בגמ׳ דמיירי במגלה פחות מטפח, ומ״מ עוברת על דת יהודית. ואי״ל דלישנא דמתני׳ פרועת ראש קשיתי׳ להגמ׳, דמשמע שכולה מגולה - שהרי גם להאוקימתא דמיירי בקלתה, עכצ״ל שרוב השערות מכוסים. 

ואת״ל שקלתה ופחות מטפח היינו הך - הרי העיקר חסר מן הספר, והול״ל בגמ׳ יסוד וגדר הענין דמיירי בפחות מטפח, ולמה להו לאוקמה מתני׳ בקלתה דוקא. 

ועוד בה שלישי׳, שגם למטוני׳ - סו״ס אסור משום דת יהודית, שנהגו הנשים בכל מקומות מושבותיהם לכסות שערותיהן לגמרי. ומפורש בפי׳ רבינו יהונתן כתובות שם שבקלתה יוצא קצת שערה מבחוץ מתחת לכיפה (ולא כד׳ שאר הראשונים שהוא נקוב כסל, שבזה י״ל בדוחק הכי גדול שקלתה גופא מונחת רק על רוב השערות חוץ מטפח), ומוכח שבמכסה רובם ככולם של שערותי׳, משום דת יהודית לא סגי, וצריכה לכסות כולם. 

ועל ארבעה אשיבנו, שפשטות ד׳ הראשונים בסוגיין (ברכות כד, א), הוא ששער הוא דין בפ״ע, ואסור גם בפחות מטפח. וז״ל הרוקח הל׳ תפלה סשכ״ד: ושער בין אשתו בין אשה אחרת או שוקה או טפח מבשרה או זרועותי׳ מגולות אסור. ומזה ששינה סדר הדברים בגמ׳, מוכח ששער ושוק אסורים גם בפחות מטפח. וראה גם ל׳ הראבי״ה (ברכות כו, א) סע״ו. פסקי ריא״ז ברכות פ״ג ה״ד. ועוד. 

וחמישיתו יוסף עליו, שגם את״ל כדבריו שאי״ב משום דת משה ואפילו לא משום דת יהודית - סו״ס כבר קיבלו בנ״י עליהם כהלכה פסוקה ד׳ הזהר, שאסור לגלות אפילו שערה אחת, וכמ״ש בשו״ת חת״ס או״ח סל״ו. ובאמת לשון הזהר - ״לא יחמון שערא חד מרישא כש״כ לבר״ - עצמו מורה שבא בעיקר להזהיר כשהיא בביתה, אבל בשוק אסור מדינא. 

וגם לפמש״כ בשו״ת מהר״ם אלשקר שד׳ הזהר אפשר דמשתעי רק בשער שדרכה לכסותו - מ״מ בשער זה גופא (שמתחת לצמתה) מוכח שאסור גם בשערה אחת, אף שה״ז פחות משיעור טפח. 

ולהעיר מב״י (או״ח סש״ג ד״ה ומ״ש ולא להתיר בבדה״ב שם) שכתב במה שאינה קולעת שערותי׳ בשבת, דל״ש לומר שלא תתגנה על בעלה, שהרי השער מכוסה הוא, ומאי שלא יתגנו איכא (וראה מה שכתבנו מזה במ״מ וציונים להלכה היומית אות תלו) - ואילו לד׳ האג״מ אכתי נתיר לה לקלוע השערות בשיעור פחות מטפח שלא תתגנה. ומכאן ראי׳, יתר על כן, שגם בביתה מכסה שערותי׳ לגמרי. 

ובכלל, בעיקר הענין, תוכחת מגולה מאהבה מסותרת, מה נעשה לאחותינו ביום שידובר בהם, והרי לא זו דרכה של תורה בדבר שנתפשט בתפוצות ישראל מדורי דורות לאיסור, ובענין דאורייתא, לסמוך להקל בלא ראי׳ ברורה, ועל דעת יחיד, ושכתב רק מסברא.

אמנם כן, אתקינו סהדותא דמהימנותא, דמהימן כבי תרי, שהעיד ברא כרעא דאבוה (במכתבים שנדפסו בלבושה של תורה ח״א סכ״ד סקי״ח) שמעולם לא עלה על דעת אביו הגרמ״פ ז״ל להתיר לגלות ח״ו פחות מטפח, ודבריו נכתבו רק לצורך הוראת שעה במצב מיוחד. (וצ״ב קצת בלשונו בכהנ״ל. ולהעיר מתשובת הר״ש לנדא, בשו״ת נוב״י מהדו״ת יו״ד סכ״ט, הובא אצל אאזמו״ר זצ״ל בשערים מצויינים בהלכה סקפ״א בקו״א סקי״ג. ועיי״ש בסי׳ ל שגם בכשר ות״ח אינו נאמן. אבל ראה בליקוטי הערות שם מהגהות ברוך טעם. ויש לחלק שכאן נותן אמתלא לדבריו. ולהעיר גם משו״ת אג״מ או״ח ח״ד ס״ט ד״ה אבל בקו״א. וראה מענה אליו - בשלחן מנחם ח״א סכ״ב (ע׳ סו)). 

וגם ראו ראינו במק״א (בתשובה מאוחרת יותר - או״ח ח״ד סט״ו סד״ה אבל לע״ד) שהו״ע כתב כסתימת כל הפוסקים, שדין פחות מטפח בשער הוא כשאר כל הגוף. ולמאי דקייל״ן - הרי באשה אחרת אסור גם בפחות מטפח. אלא שלפי האמת כבר נת״ל שסתימת הפוסקים ששערה חמור טפי ולכו״ע אסור בפחות מטפח. 

ועוד האריכו בכ״מ בכ״ז - ראה בשו״ת להורות נתן ח״ה בתחילתו (בקונטרס מבעד לצמתך). לבושה של תורה סכ״ד. כבודה בת מלך שם, ובמילואים והשמטות לשם. את צנועים חכמה ח״א מ״ו (ע׳ פג ואילך). וקחנו משם. 

וכעת לדין שערה שמחוץ לצמתה - הנה האריכו בזה הפוסקים. ועיקרי הדברים מבוססים על מש״כ בשו״ת מהר״ם אלשקר הנ״ל במנהג קצת מקומות. והב״ד המג״א סק״ד ופסק שלא כוותי׳ (שכתב ״אבל בזהר וכו׳ וכן ראוי לנהוג״. וידוע בכללי הפוסקים, של׳ ״אבל״ מורה שכן עיקר. וראה בשו״ע אדה״ז סתצ״ז בקו״א סק״ג. וראה בשד״ח כללי הפוסקים סי״ב סק״ה שכן דרך כל הפוסקים. וראה כללי הפוסקים וההוראה סקמ״א ואילך). והאחרונים הקשו טובא על דברי מהר״ם אלשקר (ראה שו״ת חת״ס הנ״ל. שו״ת הצ״צ הנ״ל. שם שעה״מ סמ״ה. חי׳ הצ״צ עהש״ס ברכות פ״ג ס״ג). וראה גם בהנסמן באוצה״פ אה״ע סכ״א סק״ג. 

ועוד ועיקר, שכבר כתבו בכ״מ להוכיח שמהר״ם אלשקר לא נתכוון להתיר אלא לאשתו ובתוך ביתה, וכדמוכח בהמשך דבריו (והכנה״ג - שהב״ד מהר״ם אלשקר - לא העתיק דבריו בשלימותם. וידוע שהמג״א העתיק ממש״כ בכנה״ג - ראה שו״ע אדה״ז בקו״א לסרמ״ט סק״ד. וראה בהנסמן בכללי הפוסקים וההוראה כלל שכב). ובזה גופא - רק במקום שנהגו כן. (וראה שו״ת מהר״ץ חיות סנ״ג שמהר״ם אלשקר הפריז על המדה, ולא הקל רק מפני שבארץ ישמעאל היו נוהגים היתר). וראה בקונט׳ מבעד לצמתך הנ״ל. כבודה בת מלך שם הע׳ 9 ואילך. 

ומש״כ בפנים בנוגע לקידוש - ראה מש״כ במ״מ וציונים להלכה יומית אות שלה בפרטיות.