Halacha2goThe one minute halacha

האם מדים הם חוקות הגוים?

מודעת זאת בארץ ד׳ מהרי״ק שרש פח בגדר חוקות הגוים, והובא ביתה יוסף יו״ד סקע״ח. ובאמת, מש״כ מהרי״ק שהוא בגדר חק ללא תועלת, שרשו קדום - במו״נ ח״ג פל״ז. וכ״ה בר״ן ע״ז יא, א. והובא להלכה ברמ״א סקע״ח ס״א. ובאריכות יותר בד״מ שם. וכפה״נ כ״ד הריב״ש בשו״ת סקנ״ח. [וצ״ל דמיירי שמובדל מאוה״ע בלבוש א׳ עכ״פ - שו״ת ערוה״ב יו״ד סקל״ו. וראה שו״ת הצ״צ יו״ד סצ״א בסופו בענין זה. ועייעו״ש במהדו״ח - סי׳ ש. וראה שלחן מנחם יו״ד סל״א. ולהעיר מאג״ק אדה״ז מהדו״ח סצ״ח (ע׳ שעב)].

וידוע משה״ק בביהגר״א סק״ז מסוגיית הגמ׳ סנהדרין נב, ב. ובקושייתו - ראה שו״ת הצ״צ יו״ד שם שהן סוגיות מתחלפות. ועייש״ע בארוכה. וראה עד״ז בשו״ת מהר״ם שיק יו״ד סקס״ה. והוא עפ״ד הריטב״א עז יא, א.

וכדעת מהרי״ק, נתפשטה הוראה בד״כ בכ״מ. ואף שמצאנו בכ״מ ששקו״ט בדבריו (וכן בשו״ת הצ״צ הנ״ל, ובפס״ד יו״ד סקנ״ז ס״ו. ועיי״ש שלא הכריע בדבר) - אין הכרח שנקטו להלכה באו״א, זולת לאלו שכ׳ כן להדיא. ובל׳ שו״ת כת״ס יו״ד סקע״ה לענין זה: אף שיש לדחות ראיותיו וכו׳ מ״מ מסברא הדין נכון, ומי יבוא אחר הרמ״א אשר כבר עשהו וקבע כן להלכה. וראה שו״ת אמרי אש יו״ד סנ״ה.

ולרוה״פ גם כשהם עושים לפריצות או לחוק - באם כוונתנו לתועלת מותר, כפשטות משמעות מהרי״ק. ודלא כיהק״ט ע״ז פ״ו מנחת עני סקט״ז.

ומצינו שנחלקו בכוונת הרמ״א בענין זה - ראה שו״ת זכרון יהודה ח״א סמ״ח. בית שערים או״ח סנ״ה. דברי חיים יו״ד ח״א ס״ל. (אבל ראה מש״כ שם שאם כוונתו להתנאות בפני הבריות בזה עצמו מתדמה להגוים. אולם בהערת המהדיר שאוצ״ל: להתגאות. ומסתברא הכי). ובד״מ מ׳ להדיא להתירא גם בכה״ג.

ובעניננו י״ל עוד סברא להתירא, שהרי מלבושים מיוחדים של כבוד מצינו גם בתורה, לכבוד ולתפארת, ובע"כ שלא נאסרו אלא מלבושים המיוחדים להם דוקא, וכדיוק מהרי״ק בל׳ הרמב״ם, שהכוונה שישראל פרשו מהם מחמת שהוא דרך פריצות. ואוי״ל גם בנוגע לזה, מש״א בתו״כ יכול לא יבנו בנינות ולא יטעו נטיעות כמותם ת״ל ובחוקותיהם לא תלכו לא אמרתי אלא בחוקים החקוקים להם ולאבותיהם. ועוד שגם בכה״ג כשכוונתו לתועלת - אפשר להתיר, כנ״ל. ועיי״ש בשו״ת הצ״צ, שי״ל דשאני לבושים, שהו״ע של הכרח ול״ש לקרותו חוקה. אבל לאידך גיסא, שם כ׳ לחלק, שמיני לבושים חשובים למי שרוצה לנהוג סלסול בעצמו חמירי טפי. ומ״מ, י״ל לעניננו, דלא קאי התם כ״א בנעשים ממינים חשובים ביותר, שכך דרכם של אוה״ע, ולא שהבגד מצ״ע נאה יותר, באופן של מכבדותא, דאלת״ה לא שבקת חיי לכל ברי׳, לחלק בין בגד לבגד. ובפרט בנדו״ד, שאי״ז מצד נימוסי אוה״ע, ולא דרך שחץ וגאוה, כ״א תועלת בדבר, להראות  שבח וגדולה למי שסיים חוק לימודיו. ובקל יש לחלק. וה״ז בדומה ללבושי מלכות שבודאי אי״ב סרך איסור. ואפי׳ מרדכי בתור משנה למלך יצא בלבוש מלכות וכו׳, וכן כתונת פסים דיוסף, ובגדי שש שהלבישו פרעה. ועוד כיו״ב דוגמאות למכביר. אא״כ נאמר שבכהנ״ל אי״ז בגדר נימוסים שלהם. וילע״ע בכ״ז. ובשו״ת הצ״צ שם מצדד לאיסורא גם בלבושים הפשוטים, מדין הבדלה בין ישראל לעמים. אבל עיי״ש שלא הכריע בדבר. וצע״ע.

והנה, י״א שבדבר שהוא חק לע״ז אסור גם כשמכוון לתועלת - דברי שאול (יוסף דעת) יו״ד סשמ״ח. שו״ת קרן לדוד סל״ט. ועוד.

אבל, בד׳ מהרי״ק וסייעתו אין רמז לחילוק זה. ויתירה מזו, שבכ״מ מצינו להתירא גם בנוגע למנהגים שנהגו משום ע״ז - ראה ביוסף דעת שם גופא, בדבר שלא נהגו כן משום ע״ז גופא, אלא מחמת שהיקש השכל מחייבו, עיי״ש בנוגע להעמדת אילנות בחגה״ש בביהכ״נ. והובא בדע״ת סתצ״ד סק״ג. וראה גם אוצה״ח (קאמארנא) קדושים מ׳ רסג בנוגע למנהג הנ״ל, שאחר כוונת הלב הדברים אמורים. ור״ל שאינו עושה להידמות להם. (אבל להעיר ממנהגי קאמארנא סשנ״ט). [אבל יתכן לחלק דשאני התם שמעיקרא לא הי׳ לחוק אצל עוע״ז (ראה מעשה רב סקצ״ו סק״ב. וראה שבעים תמרים (מחסידי הצ״צ) סוסי׳ ד) ועדיף טפי (ראה המספיק לעובדי ה׳ לר״א בן הרמב״ם ע׳ 159)].

זאת ועוד אחרת, ראה בשו״ת אג״מ יו״ד ח״א סי״א שפשוט שאם נהגו כן כל הגוים גם כאלו שאין נגררים אחרי ע״ז אין לאסור. ושם שפשוט שאם עשו חוק לע״ז לאכול מאכל מסויים שאין המין נאסר באכילה.

ויש להוסיף שגם בע״ז עצמה מצינו דין ביטול שהניחוה עובדי׳. וא״כ במקום שנשתקע שם ע״ז הימנה אין סברא לאסור. וגדולה מזו מצינו, בשתי וערב שיש שהתירו בלובשו לכבוד. ואכ״מ. (ועובדא ידענא שעלה הנושא על שולחן מלכים תחת אחד השיחים, בפגישה בין אאזמו״ר בעל שערים מצויינים בהלכה לבעל אג״מ, ורמז לזה בספרו על קיצושו״ע סקס״ז סק״א ובקו״א לשם. ועיי״ש סק״ב. ועוד חזון למועד).

ונוסף לכהנ״ל במקום שנפרץ הדבר ונהגו בו ישראל - ראה שו״ת בית שלמה ח״א סקצ״ז להתירא. אבל בשו״ת החת״ס או״ח סקנ״ט ל״מ הכי.