Halacha2goThe one minute halacha

פרטי הדינים בשו״ע יו״ד סק״ב ס״ג ובנו״כ שם. ורבו הדעות בזה.

והנה דעת המחבר והרמ״א שהוא בטל ברוב. אבל הש״ך חושש לדעת החולקים במקום שאין הפ״מ. ומדבריו מ׳ שעיקר טעם החומרא היא מצד ד׳ מהרי״ל שההוצאה להגעילה הוא הפסד מועט, עייש״ה. ולפ״ז במקום שיש הרבה כלים וה״ז טורח גדול, הה״נ שא״צ להגעיל. וכ״ה בחכמ״א כלל נג סכ״ג. (וראה בפר״ח סק״ח. ערוה״ש סי״ז. וראה שעה״מ מאכ״א פט״ו ה״י. שו״ת חות יאיר סקל״א. מעין גנים ח״א יו״ד ס״ג. שו״ת תורה לשמה סרצ״ז. בנין ציון סמ״ח. מהריא״ץ יו״ד סנ״ט. עמק הלכה ח״ב סוסי׳ מ. ויסוד הענין בב״מ נג, א - עיי״ש בתוד״ה וליהדר. ועיי״ע שם בתוס׳ הרא״ש. חי׳ הרשב״א. ריטב״א ור״ן (הובאו בשטמ״ק שם) בשם ר״ת. והאריכו בזה בכ״מ לענין תערובת כלי שאינו טבול עם שאר כלים טבולים. ואכ״מ).

ועו״כ הש״ך שיש להשהות הכלים שלא יהיו ב״י. ושוב הב״ד הב״ח להסיר (או להגעיל) כלי א׳ לחומרא בעלמא. ודחה דבריו. ומ״מ העלה שכיון דליכא פסידא יש להחמיר כדבריו. ובכ״ח (ובכל כלי דל״ש הגעלה) - מ׳ מדבריו דסגי במה שמשהה מעל״ע (ולחומרא - הסרת כלי א׳). וכ״כ בפמ״ג בשפ״ד סק״ח.

אבל בשו״ע אדה״ז או״ח סתמ״ז סכ״ג כ׳ שבשאר איסורים קייל״ן דבטל ברוב. ויל״פ שכונתו בהפ״מ דוקא. (ויל״ע במג״א שם סק״מ).

אבל מ׳ מדבריו שם שא״צ להסיר כלי א׳, שהתיר שם בתערובת של כ״ח שנבלע בו חמץ עם שאר כלים, להשתמש בכל הכלים בחמין בע״פ עד הלילה, ולא הצריך הסרת כלי א׳.

(ועוד להעיר ממש״כ בבדה״ש שם סי׳ קב (בבי׳ ד״ה ואינו) שכוונת הש״ך והב״ח להסיר כלי א׳ רק בתערובת מבשא״מ (שי״א דל״מ בזה ביטול, וכדלקמן), ודלא כמ״ש בפמ״ג בשפ״ד סק״ח.

וגם להעיר, שסברת הש״ך להחמיר כן הוא רק משום דליכא הפסד, וד״ז שייך רק בנתערב כלי של איסור שבלא״ה יזרקנו או יגעילנו, אבל בכלי חולבת י״ל שא״צ להסיר כלל). 

והנה מש״כ אדה״ז שם להשתמש בכל הכלים, ולא כתב להשהות הכלים, י״ל דהתם שאני שלמחר א״י להשתמש בהם, לפי שבפסח האיסור חו״נ. וראה בפסקי אדה״ז סק״ג שכתב לפרש באו״א. והנה בד׳ הצ״צ מצאנו ראינו בשו״ת (סע״ד בסופו) שהביא ד׳ הש״ך הנ״ל.

והנה בשו״ע אדה״ז לא דן כלל בנוגע לתערובת מבשא״מ. ובפוסקים מצינו מחלוקת בזה. ודעת מהריב״ל בשו״ת ח״א סקי״א - הביאו הב״ח והש״ך בסי׳ קב שם - שאף שהרשב״א (תוה״א ב״ד ש״ד) סתם דבריו בזה, קאי רק במב״מ, שבמבשא״מ חיישינן שישתמש בעודם ב״י ויבוא לידי איסור דאורייתא.

אבל בב״ח (והביאו גם בש״ך שם) הקשה עליו דא״כ אמאי כתב הרשב״א בסתם, והו״ל לפרש דבריו. ובפרח ג״כ הקשה עד״ז דלא הו״ל להרשב״א למסתם כולי האי, וכתב הפר״ח ש״אם הרב ז״ל מיירי נמי בקערה חולבת איני מכניס עצמי בכך אבל בעיקר הדין יפה כיון הרד בן לב ז״ל״. ועיי״ש שכ״כ מטעם אחר, כיון דאיכא למיקם עלה דמילתא. ושם שהיא סברא ישרה אמתית וברורה. ועד״ז בפר״ת סק״ד: וסברא זו נ״ל שכל אשר רוח אחרים בקרבו לא יפנה ממנו אנה ואנה. וכ״פ להלכה בהגהות חת״ס וגליון מהרש״א שם ועוד. ובפמ״ג בשפ״ד סק״ח העלה שצ׳ ס׳ דוקא. (אבל בפתיחה להל׳ תערובת ח״ג פ״ג אזיל כסברת מהריב״ל וסייעתו). וראה בהגהות רעק״א (מכת״י הנדמ״ח בשו״ע השלם מהדו״ח) שבמשהה מעל״ע סגי ברוב. (וראה בהנסמן בפמ״ג השלם משה״ק כמה אחרונים מכמה טעמים ע״ד הפמ״ג). וראה גם בכה״ח סקי״ז שהכריע לחוש לכתחילה כד׳ הפר״ח. ובדיעבד כשנתבשל כבר ויש הפ״מ יש להתיר.

והנה בפסקי אדה״ז שם ר״ל בדעת אדה״ז דס״ל שכ״ה גם במבשא״מ מדלא חילק בדבר. ואין הכרח לזה, וי״ל דלא נחית אדה״ז לזה. וכמו שמצינו בהרבה אחרונים שפסקו כן, אף שסתימת הרשב״א והשו״ע אינה כן, וכנ״ל באורך. והה״נ שיש להעמיס חילוק זה בד׳ אדה״ז (אף שדחוק הוא, ועוד דבתראי דרכם לפרש ולא לסתום. ובנוגע לכללי שו״ע אדה״ז בכיו״ב - כבר נתפרסם בכ״מ המענה בזה להרב״ג שליט״א כהן ר״י דישיבה גדולה מעלבורן, ראה ישמח ישראל חו׳ כה ע׳ ח).

ובדעת אדמו״ר הצ״צ - הנה בשו״ת הצ״צ סוסי׳ סה הביא דעת הפרח לאסור מבשא״מ. ושוב כתב: וא״כ פשיטא דבנדו״ד אסור כל הסכינים לשי׳ הפר״ח, אלא שהפמ״ג חולק עליו בסי׳ קב והעלה דבטל בס׳ כדין יבש מבשא״מ ע״ש. עכ״ל. ולא הביא הצ״צ כלל דעת המתירים בביטול ברוב. 

אלא שמ״מ מקום לקולא בד״ז, דהנה בשד״ח פאת השדה כללים מערכת הבית סי׳ נ כ׳ בדעת הפמ״ג שכשאא״פ להכיר לא בחוש הראות ולא בחוש הטעם רק בחוש השכל אי״ז בגדר ניכר האיסור. ולפ״ז בזמנינו שגם קפילא אינו מרגיש (ואכ״מ בהשקו״ט בכללות האיסור בכלים שבימינו שלא נרגש שום טעם, אבל לענין זה -) גם להפר״ח י״ל שבטל ברוב. ויל״ע היטב בזה. (ולולא דמסתפינא אמינא שד׳ הצ״צ שם נאמרו בעיקר לדחות ד׳ הבינת אדם, וכדמ׳ מלשונו שם. וראיתי למי שכתב עד״ז בנוגע לשי׳ הצ״צ בדבר גוש. ואכ״מ עוד).  

ובמק״א (בקובץ הערות הת׳ ואנ״ש 770 יו״ד שבט תשע״א) הארכנו טובא בכללות הענין שבדבר שאפשר בהגעלה נק׳ לכתחילה, אף שי״ב הוצאות וטורח. ואכ״מ בזה. ומשם תדרשנו.