Halacha2goThe one minute halacha

בנוגע לדין שהי׳ - הדבר פשוט כמובא בפנים. וכ״ז רק בסוג קראקפאט שי״ב כמה מצבי חום, ושאפשר להעלות החום (או כפתור שמתחיל החימום מחדש עוה״פ). (ובמק״א, בדרשה לשה״ג דאשתקד (ה׳תשע״ה), בבית חיינו 770, הארכנו בטעמא מילתא שבדבר שאא״פ להעלות החום לא אמרינן לא פלוג, ושאין מקום לגזור אטו כירה שאפשר לחתות בה. ואכ״מ). וכבר האריכו פוסקי זמנינו דלא סגי בכיסוי הכפתורים. ואכ״מ בזה.

 ומש״כ בנוגע לדין קדירה חייתא - הנה אף שבמג״א סרנ״ג סקט״ו כ׳ דמוטב להושיב חי סמוך לחשיכה, ומשמע קצת שעדיף לעשות כעצה זו (אבל בהל׳ שהי׳ והטמנה בקצרה בשו״ע אדה״ז בסוסי׳ רנט הביא בשר חי ומאב״ד אהדדי) - מ״מ כתבו בכ״מ שבזמנינו כמעט ול״ש ההיתר, כיון שבפועל מתבשל עד לסעודת הלילה, ואינו מסיח דעתו. וגם צ״ל באופן שאינו מתחיל כלל להתבשל לפני שבת, ולאו כו״ע גמירי למיעבד הכי, הן מצד הדין והן מצד הבנת המציאות. (וכן שקו״ט במקום שמקבלים שבת מבעו״י. ובכלל המנהג שזמן הדלק״נ היא לפני שקיעה״ח). ומ״מ, בקראקפאט שמעכב הבישול, ודאי אפשר לנהוג כן.

ואדרבה, מעליותא איכא בהכי, שכבר העירו בכ״מ, דלכאו׳ דינו ככופח, כיון שאי״ב מקום רק לקדירה אחת, וא״כ אי״מ גו״ק. וראה בשו״ת מנחת שלמה ח״ב סל״ד סק״ה שאסור גם בשהי׳ וחזרה. ולא פי׳ טעמו. וצ״ע שסותר מש״כ לעיל מיני׳ (בסק״ד) שבבישול בגז שמתכבה מיד ל״ד לכופח. (וכבר הקשו בכללות דבריו שם מכמה טעמים. וראה מש״כ בשש״כ מהדו״ח פ״א ספ״ח ובהע׳ רנה. וראה הרחב דעת הורביץ ע׳ 353). אבל ראה בשו״ת אג״מ או״ח ח״א רסי׳ צג שבאופן הבישול שבימינו, ה״ז היכר גם בגו״ק מטעם אחר. והביאו והסכים לדבריו בקובץ תשובות ח״ג סמ״ג, ועייעו״ש באג״מ ח״ד סע״ד (בישול סקכ״ו). וראה טעמי השולחן סרנ״ג ס״ז הע׳ 22.

ועו״כ בכ״מ סברות אחרות להקל בזה. וראה בשו״ת שבסו״ס אוצרות השבת ס״ז (ע׳ תקיח). וראה בקובץ קול התורה גל׳ סב ע׳ רו שאסף מד׳ האחרונים בכ״מ שדנו בסוגי ואופני הבישול בימיהם להשוות לכופח. ועפ״ז - השקו״ט בנוגע לקראקפאט שבימינו. ומ״מ, בכגון דא ודאי מוטב לעשות (כבמג״א הנ״ל) להניח בשר חי. 

ומעתה בנוגע לדין הטמנה בקראקפאט - הנה, ידוע ומפורסם מה שרעשה הארץ וירתיח כסיר וכמרקחה, ושקו״ט בזה בעלי תריסין בשנים שעברו. וראה שו״ת מנחת שלמה הנ״ל. קובץ תשובות שם. אוצרות השבת (שם ע׳ תקיד ואילך). שלחן שלמה סרנ״ז בהערות אות ה. שו״ת שבה״ל ח״ט סנ״ב. חזו״ע שבת הל׳ שהי׳ והטמנה ס״ה (ע׳ סד). וראה הנסמן והנת׳ באורך בשבת כהלכה פי״א סכ״ד ובבי׳ לשם. ועוד. 

ולכאו׳ בהשקפה ראשונה מוכח לאיסור מדין השו״ע אוח סרנ״ח ס״א במה שמותר להטמין קדירה ע״ג קדירה רותחת לפי שחומה הולך ומתמעט, הא לא״ה אסור. 

אלא, שכמה צדדי היתר נאמרו בדבר. ונו״נ בכ״ז בסברות ובידים מוכיחות לכאן ולכאן. ואף שבכמה מהם יש לפקפק, מ״מ בצירוף כולם יחד מקום להקל. ומהם: שבפי׳ מגולה אי״ז הטמנה; שהכלי אינו מיועד וראוי להטמנה כ״א לבישול; שבדבר שדרך בישולו בכך והניחוה שם לשם בישול אי״ז הטמנה; שאינו דבר המיטלטל והוא מחובר לקרקע; יש שכתבו שאין לאסור הטמנה בתוך כלי כ״א בבגד (אלא שמפורש הפכו בכ״מ); שחלק החיצוני נחשב גוף א׳ עם הכלי הפנימי ואי״ז בגדר הטמנה; שיש הפסק אויר בין הסיר החיצוני לפנימי. (ובחזו״ע שם צירף לזה גם דעת המקילים בהטמנה לצורך מחר, וגם הסברא דל״ש שמא יחתה בתנור חשמלי שאינו נכבה). [וראה בס׳ על הפרק שי״ל לאחרונה מטעם קובץ אור ישראל ע׳ יו״ד - כמה סברות מחודשות בענין זה. ויל״ע].  

ולאידך, בכמה מסברות מהנ״ל יש לפקפק טובא, וגם שחלקם הם רק לדעות אחדות ואינם עולים בקנה אחד עם שאר הפוסקים. ולדוגמא בטעם הראשון להיתרא לפי שפי׳ מגולה, דהנה בשו״ע אדה״ז (סרנ״ג ס״י. סוסי׳ רנט. סרנ״ז בקו״א סק״ג. סרנ״ח בקו״א סק״א. ושם להדיא בנוגע למיני עיסה בקדירה קטנה שבתוך קדירה גדולה) נקט שאם אין כל הקדירה מכוסה מכל הצדדים וגם מלמעלה אי״ז הטמנה. (ובהל׳ שהי׳ והטמנה בקצרה כ׳ בזה״ל: כלל הדבר עכשיו שאנו מניחים הקדירות בתוך התנור מגולות ואין אנו עושים שום הטמנה סביב דופנותיהן ועל פיהן א״כ אין להם רק דין שהי׳ ולא הטמנה. וצ״ע בלשונו, באופן שהוא חדא מגו תרתי, שמוטמן בצדדים ולא על פיו). וכ״ד הפמ״ג סרנ״ג בא״א סקי״ז. וכ״פ בקצוה״ש סע״א סי״ג ובבדה״ש סקכ״ט. (ושם שגם להסוברים שהטמנה במקצת שמה הטמנה (כדעת המחבר), במוסיף הבל מחמת ד״א צ״ל טמונה כולה).

אמנם במהדו״ב לשו״ע אדה״ז סרנ״ט כ׳ שבדבר המוסיף הבל עיקר פעולת ההטמנה היא ודאי מלמטה וגם סביבותי׳ ולא ע״ג מלמעלה. ואפשר דתלוי בהטמנת רוב הקדירה, ועכ״פ אין פי׳ מגולה מדבר המוסיף מועיל כלום וכו׳ ואפי׳ אם אין ג״כ גחלים תחתי׳ רק כל סביבה ל״מ וכו׳ והטעם שכיון שכל צדדיה או רובן ככולן טמונים בדבר המוסיף מיקרי עיקר ההטמנה בדבר המוסיף, גם אם פיה מכוסה בדבר שאינו אפילו מעמיד אלא ככל כיסוי קדרות וכן הקרקע מלמטה, משום שהצדדים הם הרוב ועיקר. ובדעת הרמ״א מספק״ל שם. וראה גם בפמ״ג סרנ״ט במ״ז סק״ג. ובכ״מ כתבו לפרש כן גם בד׳ החיי״א והמשנ״ב. וצ״ע בדעת אדה״ז להלכה למעשה. ובקצוה״ש פסק כד׳ אדה״ז בשו״ע, ולא הביא מד׳ המהדו״ב כלל. 

ועוד יש שכתבו שבמכוסה בכיסוי הקדירה אי״ז בגדר פי׳ מגולה. או שבדבר שדרכו בכך ומטמין באש ממש אסור גם בפי׳ מגולה. 

ובנוגע להפסק האויר, כתבו לפקפק שהיא רק הפסק מועט, ושכך דרכו, וממילא אי״ז סותר לההטמנה.

ועד״ז כתבו לפקפק בשאר הסברות האמורות. ואכ״מ עוד. ומ״מ, סתימת ההלכה להתיר בכגון דא. והרוצה להחמיר יחמיר כבפנים, שע״י האבנים וכיו״ב אינו מוטמן ברובו (וגם גורם להפסק בין הקדירה לדבר המטמין. ובאופן כזה נפל גם בבירא הסברא להחמיר מצד זה שמטמין בדרך הרגיל ושדרכו בכך).

ובנוגע לדין חזרה - נוסף להנ״ל שחששו שדינו כופח, עוד זאת שה״ז כחזרה לתוכה. וראה בטעמי השולחן סרנ״ג סט״ו הע׳ 163. ועוד. ואכ״מ יותר. ועצה הנ״ל, מועילה גם לחזרה, כיון שדופני הקדירה בולטים קצת למעלה.