May I Take Advantage of a “Deal” if the Price is Obviously a Mistake?
We’ve all heard of cases where airlines accidentally offered flights for ridiculously low fares. Similarly, we might encounter mistakenly underpriced items in other venues, such as in a local store. Our first instinct might be to pounce at the opportunity—but is it permitted?
The crucial factor in determining the answer is how the proprietors would react when they realize their mistake. Major airlines tend to be mochel (forgo) the loss and honor the erroneous offer because they have a certain reputation to uphold, or because they’re legally required to do so; small business owners, on the other hand, would typically be makpid (object) and insist on being paid the regular price, even after the mistake has become publicized. In fact, alerting them to the error falls under the category of hashavas aveidah (the mitzvah of returning lost property to its owner). Even in the case of a non-Jew, where some of these halachos don’t apply, it’s always recommended to act beyond the letter of the law and not take advantage of the mistake. One never profits from such things. #475
במאי דסליק מינה פתח ברישא - הנה פשוט וברור שכל דיני אונאה ל״ש בגוים (שו״ע חו״מ סרכ״ז סכ״ו). וגם טעות גוי מותר (באופנים מסויימים, וכדלקמן). ומש״כ בפנים בנוגע לטעות גוי, הוא עפמש״כ בבאר הגולה (חו״מ סשמ״ח סק״ה): ״ואני כותב זאת לדורות שראיתי רבים גדלו והעשירו מן טעות שהטעו הגוי ולא הצליחו וירדו נכסיהם לטמיון ולא הניחו אחריהם ברכה וכמ״ש בספר חסידים (סימן תתרעד). ורבים אשר קידשו ה׳ והחזירו טעויות הגויים בדבר חשוב גדלו והעשירו והצליחו והניחו יתרם לעולליהם״. והובא גם בתפא״י ב״ק פ״ד מ״ג. ערוה״ש סשמ״ח ס״ב. (וצע״ק דלאו רישא סיפא, שמעיקרא מיירי בטעות שהטעה את הגוי, שבזה פלוגתא שם בשו״ע אי מותר להטעותו. ולבסוף כ׳ בנוגע להחזרת טעות הגוים, כלומר מה שטעו מעצמם. כן צ״ב מה שהביא ראי׳ מס״ח, דהתם מיירי בענין אחר קצת).
ובשו״ע חו״מ סרס״ו ס״א (לענין אבידת גוי) שאם החזירה לקדש השם כדי שיפארו את ישראל וידעו שהם בעלי אמונה ה״ז משובח. וכ״ה בשו״ע אדה״ז הל׳ מציאה סל״ח. אבל ראה בשו״ת בנימין זאב סת״ט שכ׳ יתירה מזו: לענ״ד נ״ל דמשום קדוה״ש יש לכאו״א מישראל לחזור לגוי טעותו אפילו דהוא עצמו טעה משום דשארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ולא ימצא בפיהם לשון תרמית. [והוסיף שם: בדידי הדיוט הוה עובדא עם גוי אחד שטעה מעצמו וכו׳ ואמרו הגוים זע״ז ראו כמה אמונה יש לישראלים ובודאי הוא אצלי שהיה שם קדוה״ש ית׳ ברבים]. (והנה, מסברא מקום לחלק בין טעות גוי לאבידת בד״ז. ואיך שיהי׳, גם בטעות גוי ודאי שאינו מדינא. ולהעיר מטור חו״מ סקפ״ג. סמ״ע שם סקכ״ה. שו״ע אדה״ז הל׳ מכירה סוסי״ג. ועד״ז באבידתו - טור חו״מ סרס״ו. סמ״ע שם ס״ק קט. אדה״ז מציאה שם).
אבל להעיר ממש״כ (הפכו קצת) בשו״ת שדה הארץ ח״ג חו״מ סוסי׳ יו״ד. ופשוט שהכל לפי מה שהוא אדם והמקום והזמן.
וילה״ע מפיה״מ כלים פי״ב מ״ז: זה שחושבים המוני בנ״א ואפי׳ יחידיהם כי ההטעיות שכאלה מותרות עם הגוים אינו נכון ודעה בלתי נכונה וכו׳ וכן אינן מותרין האונאות והתחבולות ומיני המרמות והזיוף והסילוף עם הגוים. וכש״כ אם יהא תלוי בכך חלול השם, שאז יהי׳ העוון חמור יותר ויושגו לאדם תכונות רעות ע״י כל המעשים הרעים הללו אשר העיד יתעלה על עצמו שהוא מתעב אותן כשלעצמן נעשו עם מי שנעשו והוא אמרו כי תועבת ה׳ אלהיך כל עושה אלה כל עושה עול. ע״כ. וממוצא דבריו אתה למד, שגם באופן המותר ה״ז בכלל תועבת השם, וגם שה״ז פועל תכונות בלתי רצויות. וראה גם ספר הברית ח״ב מי״ג פכ״ה בסופו.
ועוד ילה״ע מכנה״ג סשמ״ח בהגה״ט סק״ה בנוגע לטעות גוי בב״נ המקיימים זמ״צ ב״נ. וראה גם שו״ת שו״מ מהדו״ג ח״א ס״נ בנוגע לאוה״ע שבזמנינו, עפ״ד המאירי (בביהב״ח ב״ק קיג, א, והובא גם בשטמ״ק שם): ה״ה כישראל גמור אף באבידה אף בטעות וכל שאר הדברים בלא שום חילוק. [אלא שהמאירי לשיטתי׳ אזיל שכ׳ כעי״ז בכ״מ. ובשו״ע ונו״כ לא הובאה כלל שיטה זו, לא כאן ולא במק״א]. ועד״ז הוא בבאה״ג הנ״ל, עייש״ה. וראה גם בערוה״ש סשמ״ח ס״ב (אלא שיתכן שכ״כ מחמת הצענזור, וכבכ״מ בספרו).
וראה מנחת פתים סרס״ו שכ״כ לענין להטעותו. ומ״מ, בלא״ה לדינא קייל״ן שלהטעותו אסור. וגם בטעה מעצמו מותר רק כשלא יהא חילול השם בדבר, שלא יוודע לו. (ובזה גופא נחלקו בפירושו, שבב״ח רסי׳ רסו (לענין אבידה) כ׳ שהוא רק באופן שיוודע שנעשה ע״י ישראל. אבל בב״י שם שגם במקום שרוב ישראל אסור. וכ״ה בסמ״ע ועוד שם. וכ״כ אדה״ז בשו״ע הל׳ מציאה סל״ח). וד״ז אינו רגיל בזמנינו. וגם בזה, נכון לומר לו ראה שעל חשבונך אני סומך (וראה בשו״ע אדה״ז הל׳ גזילה ס״ד. ובכ״מ).
ומש״כ בדין השבת אבידה - פשוט שכ״ה בכל עניני הפסד, וע״פ ב״מ לא, א. וכל׳ אדה״ז בשו״ע הל׳ מציאה ופקדון סל״ג: אם אפשר לו להציל חבירו מהפסד חייב הוא לטרוח בכל כחו להצילו (ועיי״ש ובסל״ד הפרטים בזה. וראה שו״ע חו״מ סוסי׳ רנט. וראה ערוה״ש חו״מ סרנ״ט סי״ז).
וניהדר אנפין לעניננו: הנה מסברא, כיון שמזמן לזמן מתפרסמים בטעות מחירים זולים כאלו, ממילא אדעתא דהכי מכרו, ובסגנון אחר - שה״ז מחילה. ובכגון דא, א״צ להודיע ולפרש טעותו ולומר לו שאין לך עלי כלום.
ולכאו׳ בלא״ה א״צ לפרש טעותו, כשהאונאה היא בכדי שאין הדעת טועה. אבל נוסף לזה שיש חולקים כשהאונאה יותר על שתות, ויש לחוש לדבריהם (אדה״ז הל׳ אונאה ס״ד) - עוד זאת שד״ז ל״ש במחירים הנקבעים ע״י המחשב, כיון שעיקר הטעם שניכר הדבר שמזלזל בממכרו. (גם הטעם שהוא מפני דוחקו במעות ל״ש כאן). ומ״מ י״ל כנ״ל שמלכתחילה סבור וקיבל למכור גם במחירים כאלו, ומוחלים הטעות.
[ואף את״ל שסיבת המחילה לפעמים היא רק מצד החוק ומחשש קנס (ולא רק בכדי לשמור שמם הטוב ואמינות החברה) - אי״ז בגדר תליוהו ויהיב (ראה שו״ע חו״מ סר״ה ס״ד. שם ס״ז), וה״ט לפי שהקנין חל כבר בשעת קניית הכרטיס, והכפי׳ הוא רק שלא לבטל המכירה (ולא על המכירה עצמה). אלא שיש מקום לומר שהמקח אינו חל עד שהחברה תסכים לקיימו (ראה שו״ע חו״מ סרכ״ז ס״ד, וברמ״א שם שגם המאנה יכול לחזור בו שהמקח לא חל, עיי״ש בסמ״ע סק״ח. ועיי״ש בנו״כ. ובמחנ״א אונאה סי״ב שגם לאחר קיום המקח לא נתקיים למפרע). ומ״מ בעניננו, כיון שהחברה התחייבה לפעול ע״פ החוק אי״ז בגדר כפי׳ כלל, ויש גמ״ד מצדם לקיים את המקח מרצונם].
ועוד, שכמ״פ יתכן שה״ז באמת מבצע מיוחד ולא טעות.
גם יש לדון שאין דין אונאה, שהרי מחיר הכרטיס הוא בשביל שכירות הפועלים, ובפועל אין דין אונאה. אלא שבשוכר פועל וכליו יש דין אונאה בהכלים, לדעת התה״ד, ופסק כוותי׳ הרמ״א בחו״מ סרכ״ז סל״ג. (ואף שבמחנ״א הל׳ גזלה סי״א חולק שהכל חשיב שכר אדם - בקצוה״ח סשל״ג ס״ב יישב הוכחת המחנ״א והעלה כרמ״א. והכי נקטינן). אבל במק״א (בתשובה למעשה בנוגע לדין אונאה בשוכר פועל לעבודה גרפיקאית) הארכנו לחלק בכמה אופנים. (ושם כתבנו ליישב עפ״ז מה שצ״ע ממג״א סרס״ו סק״א [– בשו״ע אדה״ז לא הביאו עפמשנ״ת בקו״א שם סק״א] שבשוכר גוי להעבירו אינו מצווה על שביתת החמור, דלכאו׳ מ״ש משוכר פועל וכליו). ומהם: שי״א (ראה גם בס׳ מסחר כהלכה ע׳ קצו) שבזמנינו שלא נהוג להפריד בין הפועל לכליו ומשכירים שניהם כאחת – כו״ע (גם החולקים על הרמ״א) יודו דאי״ב דין אונאה, והכי מסתבר. ובסגנון אחר שאין משכירים אף פעם הכלי בפ״ע. וגם, כיון שאין חלוקה ברורה בין שכר הפועל לשכר הכלי אמרינן שכל האונאה היתה משום הדבר שאין בו אונאה (ראה ב״ח וביהגר״א סק״נ. ועיי״ש בתה״ד דחזינא היכא מתגרי פועלים בההוא מתא ואמדינן כמה שכר ראוי ליתן לפועל. ול״ש כ״ז כשאין חלוקה ברורה ומפורשת בההוא מתא. וראה בשו״ת דבר אברהם ח״ב סי״ט סק״ה ואילך שנתקשה טובא בכ״ז, עייש״ה. ועכ״פ, בנדו״ז ל״ש לחלק כן).
ועוד בכ״ז, שגם לולא שכירות הפועלים, מצד המקומות במטוס, הנה כשאין גופן ממון אין דין אונאה, וה״נ כאן שהכרטיס הוא בשביל הטיסה, שאין כאן קנין בגוף החפץ כ״א רשות השתמשות (ראה עד״ז שו״ת מהרי״ט חו״מ סי״ט. ולעניננו - שו״ת פלגי מים ח״א סנ״ח).
או כלך לדרך זה, שכיון שאין מחיר קצוב לכרטיסים ומשתנים תדיר מן הקצה אל הקצה ל״ש בזה דין אונאה, לכמה דעות. אלא שלדעת רוה״פ גם כשאין השער ידוע יש דין אונאה (ראה נו״כ השו״ע חו״מ רסי׳ רט. ועיי״ש בערך שי. אבל ראה בערוה״ש סרכ״ז ס״ז. ובאמת מקום לחלק בין הנדונים, שבדבר שיש פערים גדולים מאד בשוק י״ל דלכו״ע אי״ב דין אונאה. וראה שו״ת בי״צ או״ח סק״ח. שו״ת שבה״ל ח״ה סרי״ח. להורות נתן ח״ח חו״מ סקכ״ה ואילך. וראה בהלכות משפט (קאהן, לש״ב שליט״א) סרכ״ז (בהקדמה פ״ה) שהאריך בכ״ז). ועוד שבמחיר נמוך מאד, שבודאי אינו בכלל השער, מסתברא מילתא שלכו״ע י״ב גדר אונאה.
ולהוסיף עפ״ד שו״ת שו״ת מהדו״ד ח״ג סקל״ז שבדבר הנמכר בליצטאציע ל״ש אונאה, עיי״ש טעמו. וטעם זה שייך גם בעניננו. אבל ראה שו״ת תשורת שי סתנ״ו. וראה הנסמן בס׳ הלכות משפט סרכ״ז סכ״ה הע׳ ט.
אלא, שבכמה אופנים ולכמה דעות, שייך איסור אונאה גם כשאין דין אונאה. וכמו״כ גם בדברים המופקעים מאונאה, לכמה דעות אי״ז שייך באונאה בשיעור גדול, כשהאונאה היא יותר מפלגא. וכמפורש בפוסקים בכ״ז. ואכ״מ.
ומ״מ, כ״ז באדם יחיד, אבל בחברה, שהמוכרים סברו וקיבלו, וידוע לנו שמוחלים, ושכ״ה גם ע״פ החוק, אין כאן דין אונאה, וגם לא איסור אונאה, וכנ״ל. וגם מותר לקנות מלכתחילה על סמך הידוע שימחלו אח״כ, לכשתתברר הטעות, לפני חלות המכר. וראה שו״ת וישמע משה חו״מ סשט״ז.
אלא שבכ״ז נכון הדבר משום ועשית הישר והטוב, וקידוש השם, שלא לנצל טעויות כאלו, וכנ״ל בפתח דברינו.