האם חובה לפנות את המקום באוטובוס עבור אדם מבוגר?
לאחר יום ארוך במשרד, מר דוד היה מאושר למצוא מושב פנוי באוטובוס שייקח אותו בנסיעתו הארוכה הביתה. האוטובוס רק התחיל לנסוע, והרב ישראל, אדם מכובד ומגיד-שיעור בשכונתו של מר דוד, עולה על האוטובוס, כשספר גדול בידו. מר דוד נעמד לכבוד הרב הזקן והחכם, ואז נשאר במבוכה: האם לחזור ולהתיישב, או שהוא חייב להציע לרב את מושבו, ולעמוד משך כל הדרך הביתה?
"מפני שיבה תקום והדרת פני זקן" – זה לשון הציווי המופיע בפרשת אחרי. בפשטות, החיוב הוא לקום לכבודו של הקשיש או התלמיד-חכם, אך האם יש חיוב גם לוותר על המושב עבורם? ואם כן, מדוע?
בחז"ל קיים כינוי שלילי למי שהוא "נבל ברשות התורה" – אדם שמתנהג ללא דרך-ארץ בסיסי, תוך כדי שמצדיק את עצמו בכך שהמעשה המגונה אינו אסור במפורש מצד התורה. בחז"ל ובפוסקים לא מצאנו הגדרה כזאת למי שמניח לתלמיד-חכם זקן לעמוד במשך נסיעה, אך הגדרה כזו בהחלט מתאימה לו...
בנוסף, ישנה אפשרות לחילול השם שיכול להיווצר כתוצאה ממעשים כאלה. יש אפשרות שנוסעים אחרים יחשיבו זאת כחוסר-כבוד כשאדם צעיר נעמד לכבוד הזקן – אך משאיר את המושב לעצמו.
בנוסף לשני המקורות ההלכתיים האמורים, שמשמע מהם שהנהגה זו אינה ראויה - מוצאים אנו הוראה מפורשת של החיד"א, הכותב בספרו "נחל קדומים", כי הציווי "מפני שיבה תקום" כולל גם את החובה להציע מושב לאדם זקן או תלמיד-חכם. בנוסף, ישנם פוסקים הסוברים שכל זמן שאדם זקן ו/או תלמיד חכם נשאר לעמוד לפניו, אסור לצעיר להתיישב בנוכחותו.