כ״ז פשוט וברור, שאסור לגנוב חפץ העומד לימכר אא״כ ע״מ לשלם מחירו, והתשלומין הם בעין (שו״ע חו״מ סשנ״ט ס״ג ובש״ך שם סק״ד. אדה״ז גזילה וגניבה ס״ב). ובנדו״ד, בקני׳ ממלון - נ׳ פשוט שגם כשהתשלומים אינם בעין, באם כוונתו לשלם ככל אשר יושת עליו ה״ז זכות להנגזל. וכיון שהנגזל יודע מזה אי״ז גניבה. (ולהעיר מלקו״ש חל״ד ע׳ 53 הע׳ 25). אבל כשכוונתו לשלם בשו״כ ככסף - אי״ז זכות כלל. וה״ה כשואל שלא מדעת גזלן, גם כשאינו מפסידו (ראה שו״ע אדה״ז מציאה ופקדון סכ״ז), וכש״כ בדכליא קרנא. וה״ז ככל גונב ע״מ לשלם שאסור (שו״ע חו״מ סשמ״ח ס״א), והוא איסור ש״ת, וילפינן לה מקרא (ב״מ סא, רע״ב. אדה״ז גזילה וגניבה ס״ב. ועיי״ש בקו״א בענין ע״מ למיקט). וכדין שליחות יד בפקדון או מציאה ״שאינה ע״מ לגזול בלבד אלא אפי׳ ע״מ לשלם תחתיו כיו״ב ממש״ (כל׳ אדה״ז מציאה ופקדון סכ״ח. וש״נ).
אמנם, כ״ז בישראל אבל בגוי (במקום שאין חה״ש בדבר) - ראה יד רמה ב״ב טז, א. שו״ע אדה״ז סת״מ בקו״א סקי״א. שם גזילה וגניבה בקו״א סק״ו. וראה שו״ת אבנ״ז או״ח סמ״ד סק״ד. קובץ שיעורים ב״ב שם אות סג. (והארכנו מזה בכינוס תורה שהתקיים בבית חיינו ״770״ בחוה״מ פסח דהאי שתא).
[ומצאתי מרגניתא חדתא בהעמק שאלה (פ׳ נח - שאילתא ד) שבשואל שלא מדעת מותר ע״מ לשלם. וצ״ע הסברא. ובלקו״ש חל״ד ע׳ 52 הע׳ 20* שמזיק ע״מ לשלם יפה הימנו מותר, ועיי״ש ע׳ 53 ההסברה בזה].
אבל בהחזיר גניבתו - שו״כ ככסף (שו״ע חו״מ סשנ״ד ס״ה ובש״ך שם סק״ז. וראה נימוק״י ב״מ ד, ב. ועיי״ש בביהגר״א סקי״ב).