המובא בפנים הוא ע״פ שו״ע חו״מ סשל״ג ס״ה-ז. וראה בנו״כ לשם עוד כמה פרטים.
ומש״כ שעל הפועלים לה״ר - הוא ע״פ ריטב״א ב״מ עו, ב. וראה גם שו״ת חות יאיר סי׳ קו. וראה במשפטי החושן שם ס״ז אור אפרים סק״א.
[וידוע מה שנחלקו אחרונים אם דין שוכר עליהן וכו׳ הוא גם שבאמת א״י לחזור, ויכול לכופם להשלים, ומיירי כאן באא״פ לו לכוף (ראה בש״ך סקט״ו וסקל״ד. פלפולא חריפתא עהרא״ש ב״מ פ״ו סק״ו. וראה הנסמן במשפטי החושן לס״ה שם (באור אפרים סקט״ז)).
וילה״ע, לפמש״כ אדה״ז הל׳ רבית סט״ז, שגם קבלן יכול לחזור בו, ושגם בזה נאמר קרא דעבדי הם ולא עבד לעבדים, (והארכנו בזה בהסכמה לקונט׳ רבית ועיסקא בדרך קצרה), אם אפ״ל שלדידי׳ א״י לכוף גם בדבר האבד. ויל״ע בזה].
והשיטות בזה - ראה בחי׳ הצ״צ עהש״ס ב״מ רפ״ו. ולהרחבת היריעה בפרטי ההלכות כי רבים המה ולא עת האסף פה כל הפרטים - ראה בשערים מצויינים בהלכה לאאמו״ר זצ״ל ב״מ עה, ב. שם עח, א. וראה בהנסמן במשפטי החושן לשו״ע שם. בס׳ זהב ולבונה (ענבל) ח״ג פ״ג. וראה עוד אבן יעקב (פרייזלר) שכירות פועלים סט״ו ואילך. הנסמן בדיני עבודה במשפט העברי ע׳ 688 ואילך.
וראה קובץ הישר והטוב חו׳ ז ע׳ קח. אהל המשפט ע׳ ריז.
ולהעיר משו״ת הצ״צ שער המילואים ח״ה סל״א.