האריכו בכ״ז בספרי כללי הפוסקים למעניתם. ולא עת האסף פה. ולתועלת הקוראים, יבואו רק מ״מ אחדים:
בנוגע לי״א וי״א - ראה שד״ח כללי הפוסקים סי״ג סקי״ד ואילך (ועוד), נסמנו באג״ק חי״ח ע׳ תקס.
בנוגע ללשון ״אבל״ - ראה בב״י חו״מ סר״ה סק״ד. שו״ע אדה״ז סתצ״ז קו״א סק״ג. סתק״ג קו״א סק״א. וראה בהנסמן בכללי הפוסקים וההוראה (פרקש) כלל קמא.
סתם וי״א - ראה ש״ך יו״ד סצ״ד סק״ג. וכ״ה בכ״מ.
ומה שהביא דעת הי״א הוא רק לחוש היכא דאפשר - ש״ך יו״ד סס״ט סקע״ח (וראה זבחי צדק שם).
ועד״ז (ובאו״א קצת) בשו״ת רמ״ע מפאנו סצ״ג - הובא בש״ך (יו״ד סוסי׳ רמב בהנהגת או״ה ד״ה וכ״ת) ובחלקת מחוקק (אה״ע ס״א סקי״א).
וראה קו״א לשו״ע אדה״ז יו״ד סקפ״ו סק״ז, שראוי לבענ״פ לחוש לדעתם. וראה בהנסמן בכללי הפוסקים וההוראה סרפ״ג. וראה בכ״ז בארוכה במבוא לשו״ת במחוקק במשענותם. וש״נ.
[ובדיבוק חברים אמרנו, שעפ״ז י״ל בפי׳ ד׳ אדה״ז בקו״א לסרנ״ג סקי״א ד״ה הנה, שנתקשו בזה רבים - דהרי לא קייל״ן לאסור בבא״ב בלח כשלא נצטנן (וכמ״ש אדה״ז עצמו שם בהמשך הקו״א). וכתבו ליישב בכמה אופנים. ולהנ״ל א״ש שהרי דעת האוסרים הובא אצל אדה״ז בסשי״ח ס״ט (ואדרבה דעה זו הובאה תחילה ובסתמא), ועכצ״ל שיש מקום לחוש לדעתם, ולא קאמר כאן כ״א רק בגדר מהיות טוב, דהיינו כשיש באפשרותו לעשות בב׳ האופנים, קטניות תחילה או רוטב תחילה, שיעשה באופן הכי מובחר ולכו״ע. (משא״כ בנוגע לשפיכת מים הטמונים לתוך הקדירה, שבהמשך הקו״א שם, שאא״פ לעשות באו״א. ומה גם ששם מדובר ע״ד חיוב מחאה (״יש למחות״), וז״פ שא״צ למחות כיון דלא קייל״ן הכי).
ובאמת המעיין בל׳ המג״א גופי׳ (סרנ״ג סקל״ב), יווכח שכך כוונתו, שז״ל שם: ״גם כאן שרי דהא מעשים בכל יום שנותנין וכו׳ ומ״מ יש ליתן וכו׳״. והיינו, שהגם שמעיקרא דדינא לית לן בא״ב בכה״ג, מ״מ בכה״ג מהיות טוב טפי ניחא לעשות כן. (ולכאו׳ יש להוסיף שבנדו״ז כ׳ הרמ״א בסט״ו (ואדה״ז אחריו) בלשון ״ונהגו להקל״, והרי כ׳ המג״א סי׳ תצ סק״ט (משו״ת הרמ״א) ש״ונהגו״ היינו שנהגו מעצמן ולא דהכי הילכתא. אבל ראה בשד״ח מע׳ חו״כ סקכ״א. ושם בארוכה עד״ז).
וכיו״ב מצינו בנוגע לשהי׳ כמאב״ד כשי׳ חנני׳, שכ׳ אדה״ז בסרנ״ד קו״א סק״א: הרוצה לחוש לד׳ הרי״ף וסייעתו - שי״ל בזה לפי שהביא אדה״ז בסרנ״ג ס״ט גם שי׳ המחמירים (אף שבפועל ״נתפשט המנהג להקל״). וראה דע״ת למהרש״ם שם. ארחות חיים שם (בל׳ הרמ״א: ונהגו). וראה בשבת כהלכה ח״א ע׳ שלט. טעמי השולחן סרנ״ג ס״ט. ועד״ז מצינו דוגמאות למכביר בשו״ע אדה״ז].