האריכו בזה חכמי זמנינו בכ״מ. ונקודת הדברים בקצרה: הנה, אין עראי לכלאים (כלאים פ״ט מ״ב) וכנפסק בשו״ע יו״ד סש״א ס״ד. אבל, במוכרי כסות קייל״ן שמוכרים כדרכם. ולאידך, בלובש להעביר המכס (וכן כל שאינו מתכוון להנאת לבישה) נחלקו הראשונים. ובבי׳ שי׳ הרמב״ם לאיסור (והחילוק בין זה למוכרי כסות) - ראה כס״מ כלאים פ״י הט״ו ועד״ז בב״י סש״א. ט״ז שם סקי״ז. וש״ך שם סק״ח. ולכו״ע הצנועים נמנעים.
אמנם, החכמ״א כלל קט ס״כ ר״ל שבקונה הלובשו לראות אם הוא כמדתו לכו״ע אסור. ובאחרונים נתקשו בדבריו. וכבר העיר אאזמו״ר שבשלה״ג ספ״ק דביצה מפורש להתיר גם בקונה. (ולהעיר שגם לדעת הרמב״ם ודעמי׳ - כ׳ בשו״ת חו״י סוסי׳ קפח שהוא מדרבנן משום מרה״ע). וכש״כ בבגדים שלנו שהם רק ספק שעטנז וכו׳ וכבפנים. ויל״ע בזה לדעת אדה״ז בנוגע לספק פס״ר בקו״א סרע״ז סק״א.
וראה שו״ת יבי״א ח״ו יו״ד סכ״ז. חשב האפוד ח״א סקל״ז. שבה״ל ח״ב יו״ד סקס״ט. מנח״י ח״ד ספ״ו. קנין תורה ח״ב סע״א.
ובנוגע לחייט באמצע תפירה שאינו מכוון כלל ללבישה - ראה מלבושי ישע בלויא פ״ד הערה כז. ונראים דבריו.