Halacha2goThe one minute halacha

שבת לו, א. גיטין לד, ב. ב״י אה״ע סקכ״ט בשם תשו׳ אשכנזית. לבוש שם סי״ח. ב״ש סקל״ז. וראה בחומר הענין בשו״ת אדה״ז סל״ט.

וכו״כ פרטים ואופנים בדבר, ושקו״ט בזה בפוסקים. ולא עת האסף פה. (וראה גם שו״ת הצ״צ אה״ע סרי״ח (נת׳ בתשו׳ הרא״ל זיבאוו מהאמיל בקובץ יגדי״ת ירושת״ו גל׳ ו ע׳ 38). ובכ״מ בתשובותיו האריך בזה בצדדים שונים). וראה בארוכה בקב נקי כלל לד. ובהוספות לקב נקי - ברשימת המפתחות לשד״ח סי׳ לט ואילך. וראה בשו״ת מנח״א ח״ג סמ״ט. ועוד. וראה בארוכה בהנסמן בס׳ שערי שמות גיטין פ״ג.

וידוע השקו״ט בימינו, שאצל כמה אנשים שם הקודש נשתקע לגמרי ומשתמשים רק בשם הלעז. ולכמה דעות, מ״מ כותבים שם הקודש. וטעמם ונימוקם אתם (לא רק מפני שחששו שלא לכתוב שם גיות בגט, אלא) שכיון ששם הקודש מיועד לדברי קדושה, אי״ז בגדר נשתקע, כיון שלא היתה לו הזדמנות להשתמש בשם זה.

ומה גם עפ״ד שו״ת מהרי״ק ספ״ו בנוגע לשם כינוי, שהכל יודעים שיש לו שם אחר. והה״נ בנדו״ד שיודעים שיש לו שם אחר לדברי קודש, (אף שכתב בב״ש סק״י דלא קייל״ן כמהרי״ק רק בדיעבד. ועיי״ש בב״ש סקל״ז בסופו. ועוד צ״ב, שבזמנינו אאפ״ל כד׳ מהריק ״שכאו״א איש לא נעזב שלא יהי׳ לו שם בלה״ק וכו׳ ואין אדם טועה לומר שזה שמו לבדו״. וראה גם שו״ת הצ״צ אה״ע סר״ז.

ומש״כ בשו״ת בנין ציון החדשות סקע״ב שכשיקראו לו לתורה יאמר שם זה - מיירי במי שנמצא במקום שאין נוהגים לקרוא לתורה בשמו. והוא עדמש״כ בשו״ת חת״ס אה״ע ח״ב סל״ח בשם מעריסה בנקבה, שבאם יארע שיברכו אותה במי שבירך או שיתפללו עבורה רצונה שיזכירו בשם היהודי וא״כ אינו נעקר לגמרי. ועד״ז הוא בשו״ת מנח״א הנ״ל. ויש לחלק בין זה לנדו״ד, במי ששמו מעריסה נשתקע גם אצלו. וראה גם בשו״ת מנח״א הנ״ל באנשים שאינם מאמינים בקוויטל או שאינם יודעים שם קודש, גם אם נזכרו בשם שאמרו בעת מילתם, אין לך נשתקע יותר מזה).

ולמעשה, כמ״פ בכגון דא אא״פ לידע בוודאות שזהו שמם, וממילא בלא״ה אא״פ לכותבו. 

ומעשה בא לידינו כמ״פ, מאלו ההולכים לשאול בעצת    אלו שמקלם יגיד להם, דמיתקרי מקובלים ובודקי כתובות, וכהנה בדרכים חדשים אשר בדו מלבם,  שביקשו להחליף כתובתם, כיון שלא נזכר בו שמם מעריסה, אף שנשתקע לגמרי. ופשוט שאין לזה שום מקום כלל. ואדרבה, לפעמים ה״ז גורם לכתובה פסולה. (אלא שמקום ללמד קצת זכות שאינה פסולה, באם מחזיקים מעתה בשם זה. ועפמש״כ בשו״ת חת״ס ח״ו סמ״א שבמשנה שמו א״צ ל׳ יום. וראה שו״ת צ״צ אה״ע ח״ב סקע״ט. מהרי״ל דיסקין קו״א ס״ה ס״ק ריז. משיב דבר ח״ד סס״ח. מהרש״ם ח״ג סרפ״ו. וראה שו״ת מנח״י ח״א סקכ״ד). 

והנה, פשוט שגדרי שם שנשתקע הוא לא רק בדיני גיטין או שטרות (וראה בשו״ת מנח״י ח״ז סקי״ז לענין כתובה. וראה גם שו״ת אג״מ ח״ז חו״מ ח״ב ס״ע סק״ב), כ״א בכלל בנוגע ל״שמו אשר יקראו לו בלה״ק״ (ש״הוא כלי לחיות המצומצם באותיות שם זה״, כל׳ אדה״ז בתניא קדישא בשעהיוה״א ספ״א), כיון שה״ז בגדר ״שינה שמו״. וראה בזה אג״ק חט״ז ע׳ עו. שם ע׳ קכח. וראה גם אג״ק אדמו״ר מוהריי״צ נ״ע ח״ח ע׳ שלז. (והלשון צ״ב קצת). ולהעיר מילקוט יוסף אבילות סל״ב ס״ה בנוגע להשכבה. 

ולהעיר גם ממש״כ בשע״א ש״א סל״ה (מטעם אחר): כל מי שיודע בטיב גיטין מבין יודע שלפעמים נצמח מבוכה גדולה מקריאת הש"ץ לתורה לפי שבגט צריך לכתוב שם המובהק של המגרש וכו' ולכן ראוי לחזן לדייק בשם לכל קוראין אשר יקראוהו באמת כאשר הוא שמו ושם אביו האמיתי, ולא יסמוך על דמיונו לבד רק לחקור ולידע כי כן שמו המובהק שרגיל לחתום ורגילין בני משפחתו בשם זה לשם מובהק. ועייש בסל"ו רשימה מ"כמה שמות שיש להתבונן בהם". (אבל לא נז׳ שם בנוגע לשם שנשתקע. וטובא יש לחלק).

[ולהעיר עד״ז ממש״כ בשו״ת הרמ״א ס״ו ממהרש״ל שעל ת״ח לדייק גם באגרת שלומים: כשתסתפק בשם מן השמות איך לכתוב תוכל לסמוך על כתבים הראשונים של חכמים אפי׳ באגרת שלומים ומוקמינן אחזקתייהו שדקדקו אחר האמת].

לאידך, פשוט שמכאן ולהבא אפשר להצילו משיקוע עי״ז שיקראו לו כן מכאן ולהבא. והכי נהוג בפו״מ בנשתקע שמו היהודי מעריסה. ולהעיר גם משיחת י״ג תשרי תשמ״ח (התוועדויות ח״א ע׳ 160 הע׳ 77).

כן להעיר מהשקו״ט בשמות העריסה שנכתבים בקוויטל אם הוא בגדר שנשתקע - אהלי שם כלל ב סקכ״ג בסופו. שו״ת דברי חיים שם. מנח״א הנ״ל. ועוד. ועצ״ב מ״ט כותבים כן בקוויטל גופא, באם נשתקע לגמרי. ואולי נהגו כן בדוקא בכדי להציל השם משיקוע.