השתמשות במגירת חימום בשבת
ראה בארוכה בקובץ עץ חיים אלול תשע״ו מה שנו״נ בזה. ולהלן עיקרי הדברים, הן ממשנ״ת שם, וע״פ הנלפענ״ד:
באיסור שהי׳ מחשש שמא יחתה - לא מצינו להדיא שגזרו בשהי׳ מע״ש כשלא יוכל להתבשל גם לאחרי החיתוי. וגם בנדו״ד ל״ש חשש שיבוא לאיסור הבערה דאורייתא, מחמת מיעוט חומו שאינו מאדים כגחלת. והנה, בשו״ת אג״מ ח״ד סע״ד בישול סקל״ה כ׳ גם בפלטה חשמלית לחוש משום שמא יחתה. ולשי׳ קאזיל שכ״כ (אג״מ ח״ג ס״נ) גם לענין שמיכה חשמלית משום היכרא. ובשולחן שלמה סרנ״ג ס״ג סק״ב שמש״כ באג״מ הוא רק משום זהירות בעלמא.
ובכלל, ההשתמשות במגירה זו היא רק בדברים שנתבשלו כבר. ולדידן דקייל״ן כחנניא אין לחוש גם במצוי״ל. ול׳ אדה״ז רסי׳ רנז: כל שנתבשלה כמאב״ד וכו׳ אין לחוש לחיתוי לפי שאין מעט חיתוי מועיל לה לשמור חומה. ובאו״א, שבנותן תבשיל קר לחממו במקום שאינו ראוי להתבשל שם, אין לחוש לחיתוי שאף בלא חיתוי יתחמם (ראה עד״ז בקו״א לסרנ״ג סק״י. אבל מיירי שם רק ביבש. וגם סברא זו לא קאי למסקנא). ואף גם בלח שנצטנן, שהרי לא מצינו בשום דוכתא לאסור שהי׳ בלח שנתבשל כ״צ ונצטנן, שגזירת שמא יחתה הוא שיעשה כן ״להשלים (לגמור) בישולו״ משא״כ בנתבשל כבר, אף דלדינא י״ב משום בא״ב. וכ״כ בשבילי דוד סרנ״ג סק״ו (עיי״ש לחלק בין מים לשאר תבשיל). חזו״א סקל״ז סקכ״ז. קובץ תשובות ח״ג סל״ט. ובפמ״ג סרנ״ג סקמ״א ד״ה ויש לראות - מיירי בחימום מים דוקא שברוצה בחימומם ונצטננו ה״ז כאילו לא נתחממו כלל. וכ״כ בשו״ת אז״נ ח״ו סי״א. (וצ״ע בסה״י לר״ת סרל״ז: קדירה שבישלה כ״צ ובא ביה״ש להחזירה ע״ג הכירה כדי לחממה אין בידי כח להתיר וכו׳ כיון שעכשיו הוא צריך לה אתי לחתויי בגחלים וכו׳ והדבר ידוע שנצטננה וכו׳ (ו)השהי׳ ודאי קלה היא וכו׳ לא אתי לחתויי כי ודאי רותחת היא שלא הסתלקה מעל הכירה. ומדבריו מ׳ להחמיר גם ביבש שנצטנן. וכ״כ גם במנוה״ט סרנ״ג סק״י. וראה גם פנינת השבת ס״ג סי״ג. וש״נ)
ובדין חזרה, ובפרטיות יותר באיסור חזרה לתוכה, כשרק מחמם, שאסורה גם כשאין יס״ב (שו״ע אדה״ז סרנ״ג סכ״א), אף דאינו נראה כמבשל, שא״ר לבישול, וכן אי״ל שחששו לחיתוי מפני שחומה רב - כשהוא באופן שאיהיס״ב. אלא שמצינו שהותר להושיב לכתחילה לתוך הקאכלי״ן, ראה לקמן. ובנדו״ד שכמעט ואא״פ לבשל בתוכו עדיף טפי, ובהכרח של״ג רק בדבר שמצ״ע שייך לבשל בתוכו, וכנ״ל. וראה לקמן מש״כ בדין נתינה לכתחילה.
ובדין נתינה לכתחילה - אין לה״ר מאיסור הטמנה בשבת שמא יחתה בגחלים אף שהמאכל נתבשל כבר, דהתם גזרו שיחמם במקום הראוי לבישול, משא״כ בנדו״ז. ולכאו׳ ה״ז בדומה לנתינה ע״ג קדירת חמין מלאה, שאין דרך בישול בכך. ול׳ הר״ן הובא בב״י סרנ״ג: שהדבר מוכיח דאינו נעשה אלא בשביל שיתחמם. וראה גם בביהגר״א ס״ה: שאין דרכן של בנ״א ברוב פעמים לבשל כן אין נראה כמבשל. וה״ה עד״ז שאי״ב גזירת חיתוי. ובדגו״מ למג״א סקל״ג שם: ניכר שאינו נותנו אלא לחממו. ומ״מ, ע״ג קדירה שאני, שהקדירה מפסקת ואית לי׳ היכרא (ראה מג״א סקל״א, סקל״ג, וסקל״ד).
וכבר נחלקו עד״ז בפלטה חשמלית. (שו״ת אג״מ או״ח ח״ד סע״ד בישול סקל״ד. שש״כ תיקונים ומילואים פ״ב הע׳ לא. יבי״א ח״ו סל״ב. יחו״ד ח״ב סמ״ה. צי״א ח״ח סכ״ו סק״ה. מאזני צדק ח״א סי״ב. תשוה״נ ח״א סר״ז. קובץ מבית לוי ח״ו ע׳ לא. ועוד).
ותלוי בין השאר בהבנה נכונה בפי׳ מש״כ בקו״א לשו״ע אדה״ז סרנ״ג סק״י. ויש בזה כמה פרטים: דין קדירה ריקנית אם דינו כגו״ק או לא, ואת״ל שדינו כגו״ק - אם מותר להושיב בתחילה ללא תנאי חזרה, וכן בי׳ הסברא שלא יועילו תנאי חזרה. וכמו״כ צ״ב בפי׳ ד׳ אדה״ז: מקום הראוי לבישול בתחילה, מה כוונתו במילת ״בתחילה״. והאריכו בזה כו״כ - ראה הנסמן במהדו״ח. טעמי השולחן במקומו. ועוד ועוד. והדברים עתיקים. ולכל (ועכ״פ רוב) הסברות והאופנים בד׳ אדה״ז, בפלטה חשמלית שאין דרך לבשל שם וגם אינו מקום הראוי לבישול בתחילה, מותר להושיב בתחילה. והה״נ במגירת חימום.
[ולעת כזאת, אתאפק לא אוכל מלומר אשר עם לבבי, שר״ב א׳ האריך בפי׳ הקו״א בגיבובי דברים אשר לא כדת, ור״ל שמעולם לא נסתפק אדה״ז כלל בגדר קדירה ריקנית, ושבודאי צריך תנאי חזרה. ודבריו תמוהים ביותר, במה של״כ אדה״ז כן להדיא בשולחנו, לאסור ללא תנאי חזרה, והשאיר הדברים סתומים וחתומים לקורא הפשוט, שיכשל שלא ביודעין. ועוד ועיקר של׳ אדה״ז בקו״א ברור מללו: ואף את״ל שאף לפי מסקנת המג״א שם וכו׳ אפ״ה לא שרי אלא בתנאי חזרה. וברור מדבריו שע״ע הבין רבינו בדעת המג״א שא״צ תנאי חזרה. וכ״ז פשוט וברור. וכל דבריו מופרכים מעיקרא, ואינם כדאי להשיב עליהם. והאמת ניתנת להיאמר, שאדרבה - יש מקום בראש לומר שלמסקנת אדה״ז א״צ שום תנאי חזרה גם בקדירה ריקנית. וכל דבריו בקו״א הם בדרך את״ל, ובכדי להוכיח שבמעזיבה לכו״ע מותר. וכ״פ גדולים וטובים].
אלא שמ״מ אף שאי״ב איסור נתינה, מ״מ צ׳ שיניח שום דבר להפסיק בין הקדירה לגוף החימום כדי שיהי׳ לו היכר ולא יבא לחתות (ראה שו״ע אדה״ז סרנ״ג סוסכ״ו. קו״א הנ״ל בסופו) ואף כשאינו יכול להתחמם עד שתהא יס״ב (ראה קו״א סק״ה). ואפי׳ לענין סמיכה חוץ לתנור, אף שאין דרך לבשל חוץ לתנור, טוב לחוש שתהא גו״ק (שו״ע אדה״ז ס״כ).
וראה גם שו״ע אדה״ז סוסי׳ רנט בקיצור הל׳ שהי׳ והטמנה, שנתינה לכתחילה מותרת לתוך הקאכלי״ן אם יש שם דבר המפסיק. ולכאו׳ מ׳ שהטעם לפי שאין דרך לבשל שם כ״א לחמם ולכן דינו כע״ג מעזיבה. (וכ״כ בטעמי השולחן הע׳ 720). אלא שצריך היכר.
ועוד יש לדון מדין מוקצה כשגוף החימום קבוע בתוכו כשלהבת. ואכ״מ כעת.