פומפה לשחרור סתימות באסלה בשבת
בפנ״י כתובות ס, א שבצינור שעלו בו קשקשים קאי באיסור דרבנן. וכ״כ בפמ״ג סשל״ו במ״ז סק״ט. שו״ת מהר״ם שיק או״ח סק״ו ד״ה ונהי. וראה ערוה״ש סכ״ה. מנחת פתים שם. ועוד כמה אחרונים. וראה שו״ת מבית מאיר סו, א. וכדבריהם כן הוא כבר בראשונים - בסה״ת סקמ״ב.
אמנם, מ׳ רוב הראשונים דמיירי באיסור דאורייתא - ראה רי״ף שבת פכ״ב. תוס׳ כתובות שם ד״ה ממעכן. רשב״א שם ובשבת קל, ב. רמב״ן שבת שם. רא״ש שבת פכ״ב ס״ט. ראב״ד שבת פ״ו ה״ט. ועוד. וכ״מ גם בד׳ הר״ן (שבת סא, א - בדפי הרי״ף). אלא שבדבריו - כמה גי׳ ופי׳ (ראה פמ״ג שם. מאמ״ר סשל״ד סק״י. תהל״ד סש״ז סק״ה. ועוד). וראה גם בס׳ החיים למהרש״ק סש״א סמ״ה שהוכיח כן. וכן יש להוכיח מד׳ המג״א סש״ז סק״ז בשם הגהות מרדכי שהתירו לו שלא יבא לעשות בידים. והרי במג״א סשל״ד סק״ג כ׳ דל״א הכי אלא באיסור דאורייתא. אבל ראה בשו״ע אדה״ז סרס״ו בקו״א סק״ב. ואכן בתהל״ד סש״ז סק״ה ובשבה״ש מלאכת קוצר סי״ח תפסו ע״ד האחרונים שכ׳ באו״א. (וראה מש״כ בחזו״א סנ״ו סק״ב. ומה שהעיר עליו בטל חיים שבת ס״ב סק״ט - בארוכה). וראה בארוכה בשו״ת דבר יהושע ח״ב סמ״ט מה שהוכיח במישור מכ״מ. ועד״ז בשו״ת יבי״א ח״ה סל״ג. הליכות עולם (להנ״ל) ח״ד ע׳ קנה ואילך. (וראה מנחת יעקב (דהאן) שבת פ״ג סל״א מה שנדחק לעשות סניגור לדברי האחרונים). וכ״מ דעת אדה״ז בסש״ז סוסי״ב במוסגר. וראה זכרון יוסף ס״ק קסז. וכ״כ כמה אחרונים - ראה בסדר משנה יו״ט פ״ו ה״ט. ועוד. ולהעיר שבמתקן דרבנן מצינו בכ״מ שדייקו, וכן דייק אדה״ז בכ״מ, לכתוב: כמתקן.
וכהנ״ל תלוי בשקו״ט באיסור מתקן מנא כשיש קלקול חיצוני, ולא נתקלקל גוף הכלי. והרי אנן קייל״ן שגריפת תנור אסורה רק משום מוקצה (ראה שו״ע סתק״ז ס״ד. שו״ע אדה״ז שם ס״ט. ובס״י שם: כמתקן כלי. וראה במ״מ וציונים שם. ואכ״מ. וראה במשנ״ב שם בבה״ל). והאריכו בזה בראיות לכאן ולכאן. וראה שו״ת דבר יהושע שם. הלכה שלימה מכה בפטיש סכ״ב. וש״נ.
ולמ״ד שאי״ב משום מתקן מנא מדאורייתא - עכצ״ל בדעת הראשונים שכתבו שאיסורו דאורייתא, דמיירי בעשבים מחוברים משום תולש, או שהכוונה משום בונה. אבל בגמ׳ כתובות ס, א (ובכ״מ) להדיא, שאיסורו משום מתקן מנא. ועכצ״ל שבמחובר ה״ז תיקון בהקרקע. אלא שגם בזה מ׳ כמה מהראשונים דמיירי בתלושים, ראה מאירי ור״י מלוניל דלקמן. ובתוספתא עירובין פ״ח ה״ה: שעלו בו קוצים וקישושיות. וראה בערוך השלם ערך קשקש. ולהעיר שבערוך ערך קש בפי׳ קשקשים: ע״ג הקש וע״ג התבן. והרי תבן לא משכחת במחובר (שבת קנ, ב. וראה ערוך ערך תבן. וראה בארוכה בפירש״י ותוס׳ שבת ר״פ כירה ובמפרשים שם. וגם לפי רש״י שם - י״ל דמיירי רק בגבבא ולא בתבן. וראה פירש״י שבת קמ, א ד״ה תבן. זבחים קטז, ב ד״ה עיזא. אבל להעיר שבלשון תורה פירש״י שמות ה, ז, שתבן הוא אשטובל״א, דהיינו גבבא). ומ״מ, י״ל שבערוך מפרש קשקשים בכ״מ לגופו, וכאן מפרש במחובר דוקא. ובפי׳ ריבב״ן שבת קמד, ב: קשים של שבולים וקיסמין. וכ״מ קצת באגודה שבת פכ״ב ד״ה היוצא דמיירי בעפרורית. ועוד, שבכ״מ הובא הל׳ צרורות (ולדוגמא, במלא הרועים דלקמן). ובפרט את״ל שי״ב גם גדר מוקצה - ראה לקמן - ולהסוברים שאין מוקצה במחובר (אבל ראה שו״ע אדה״ז סשי״ב ס״ט. סשל״ו ס״ד). ובפמ״ג שם העיר מעשבים שעלו ע״ג הכלי (שו״ע סשל״ו ס״ה). ותלוי גם בפי׳ קשקשים - ראה פירש״י כתובות שם. ב״ב פ, ב. וראה שו״ת הצ״צ יו״ד סס״א סוסק״ד.
ומכח כהנ״ל נכנסו כו״כ לדון בחילוקים מחילוקים שונים בין צנור לסתימה בביהכ״ס, וחלקם נז׳ בפנים. אבל לא מפני שאנו מדמין נעשה מעשה. ובפרט בחשש איסור דאורייתא. ועכ״פ, פשיטא לן שאאפ״ל ולחלק שבצינור מיירי בסתימה מעלייתא, סתימה גמורה, משא״כ בסתימה שבביהכ״ס - שהרי מזה שאפשר לבטל הסתימה ע״י מיעוך גרידא ברגליו, מוכרח שאי״ז סתום כ״כ. אבל ראה בשו״ת בא״מ ח״ג ס״ע. ולהעיר מסה״ת הנ״ל דהו״ל תיקון עראי. ולכאו׳ ר״ל שחוזר לסורו, ובדוגמת שינוי החוזר לברייתו. ויל״ע בדעת שאר הראשונים דס״ל שה״ז מתקן מנא מה״ת, מאי טעמייהו, בענין זה.
ועוד מקום לדון גם בעושה בשינוי - במש״כ במאירי (שבת קמד, סע״ב) ובפי׳ ר״י מלוניל (שם פכב ד״ה גונח) שהתירו רק למעך ברגליו אבל לא להסירם הנה והנה, והב״ד במשנ״ב סשל״ו סקמ״ז. וא״כ גם בעושה כלאח״י - ק׳ להתיר בעניננו. ונ׳ בכוונתם שע״י שממעכן ברגליו ואינו מסירם הנה והנה ברגליו, נזכר הוא שלא יבוא לאיסור דאורייתא לתקן כדרכו. (ואוצ״ל: ואינו נזהר). וראה עד״ז בסדר משנה שם. וא״כ ה״נ בעניננו שייך חשש הנ״ל. ואיברא דמ׳ קצת בטעמא דמילתא מחשש שמא יבא לאיסור טלטול בידיו. וזה ל״ש כאן מטעמי נקיות. אמנם בתוס״ש סש״ז סקי״ב מ׳ שפי׳ בכוונת הגמ״ר (שהובא במג״א שם) שגם בצנור לא יבא לעשות בידים לפי שמאוס. וראה בציונים לשם - במהדו״ח. ועצ״ב מש״כ במאירי שם שדרך לנענע הקשקשים בגופו. ואוצ״ל: ואינו ניכר. ור״ל שהיתר טלטול בגופו הוא רק בדבר שאין דרך לטלטלו כך. (אבל ראה בשו״ע אדה״ז קו״א לסרס״ו סק״ט. סש״א סל״ט ובקו״א סק״י. וצע״ק בסש״ח ספ״ד. ואכ״מ. וכ״מ בא״א מבוטאטש סש״ט ס״ד. וראה תהל״ד סש״ג סק״ט. וכ״מ גם במשנ״ב סש״ב בשעה״צ סקל״ה. ולכאו׳ סותר למה שהב״ד המאירי כנ״ל. ולהעיר גם ממשנ״ב סש״א סקפ״ח. ועיי״ע בשש״כ - במכ׳ שבסוה״ס ד״ה גם. שו״ת מנח״ש ח״א סי״ד סק״ב).
כן להעיר שבכ״מ בטעם ההיתר משום דלא מינכרא (ריטב״א ר״ה לב, ב. מאירי שבת קל, א. עירובין סז, ב. המכתם ביצה ט, א. ועוד). ובפשטות, היינו לא מפני שהוא בצינעא כ״א מצד אופן עשייתו שממעכן ברגליו. ובריטב״א שבת סד, ב: שאינו עושה אלא כלאח״י וכאילו אינו מתכוון לכך. וצ״ע לומר כן בנדו״ד, גם אם נעשה בשינוי. אבל ראה בשו״ת הריב״ש סוסי׳ שפז, דמ׳ שכ״ה בכל כלאח״י.
וכן יל״ע בגדר שאין מדמים שבותים זל״ז. וראה אצלנו במ״מ וציונים להל׳ יומית אות תרנה. ובפשטות, אי״ז כלל מוחלט, ותלוי באם סוג השבות דומה, ולדוגמא - שבות דכלאח״י או שבות אחר, וכן אם טעם ההיתר דומה, כבנדו״ד שהוא ג״כ משום הפסד.
ועוד צ׳ לברר מהות השינוי, שהרי אין כל השינוייים שוים (ראה חי׳ הצ״צ ביצה יג, ב. אג״ט בפתיחה. אג״ט מלאכת אופה סקמ״ד. ושם שבמיעוך הצנור אין שינוי בצנור המתוקן, רק בהעושה שממעכו כלאח״י. אבל ראה שו״ת דבר יהושע שם סק״י שעיקר התיקון כשמוציא הקשקשים לגמרי ומנקה הצנור, אבל אם ממעכן רק כדי שיוכלו המים לצאת ואינו מוציאן לגמרי ה״ז שינוי בגוף התיקון, שינוי בהנפעל. אלא שלא הביא ד׳ אג״ט הנ״ל במלאכת אופה. ולכאו׳ כ״מ קצת בד׳ מאירי ועוד הנ״ל).
כן יל״ע שהרי ההיתר הוא רק בצינעא. ובירו׳ כלאים פ״ט ה״א (וש״נ): מקום צנוע. ויל״ע באם הותר כן בפרהסיא, שבר״ן שבת שם כ׳ דאפשר דל״ד בצינעא, דאי לא אפשר בצינעא שרינן אפי׳ בפרהסיא. (וצ״ע בכוונת המכתם ביצה יד, ב (ד״ה מניחו), באם ס״ל הכי, וסותר קצת למש״כ לעיל (ט, א)). והוא לטעמי׳ בפ״ק דביצה (ד, ב - בדפי הרי״ף) שאי״ב משום מרא״ע. והעתיקו בב״י. אלא שבשו״ע השמיט המחבר לד׳ הר״ן. וראה בא״ר משה״ק. וכן במשנ״ב בבה״ל ד״ה בצינעא ר״ל ששאר הראשונים לא ס״ל הכי. והרי לדידהו טעם ההיתר לפי שבאיסור דרבנן ל״ג מרא״ע בחדרי חדרים.
וכיו״ב בתי׳ אחרים. ולהעיר שבר״ן עצמו הביא ב׳ תי׳. ועוד להעיר שבר״ן ביצה שם תי׳ באו״א, וגם שם - ב׳ אופנים. וא״כ יוצא שלפ״ד שם אסור בפרהסיא. וי״ל. וראה עו״ש סש״א סקס״ז.
ובכמה אחרונים הב״ד הר״ן שבת להתיר למעשה בצינעא, ראה בעו״ש ותוס״ש סשל״ו. וכן הביאו בנשמ״א כלל סב סק״ג. ושו״מ בשו״ת חו״י סק״נ שכ׳ כן מד״ע, שמש״א בצינעא היינו לרווחא דמילתא. (ולפלא בחי׳ כת״ס ע״ז כב, ב ד״ה ויגעתי, שכ׳ בפשי׳ שבפרהסיא חששו למרא״ע ולא התירו אלא בצינעא. ולא הביא מכהנ״ל. וכפה״נ כוונתו לפי שאר הראשונים. וכן צ״ע מש״כ שמיעוך בצנור חמור טפי משאר מרא״ע כיון שאסור בעצם. ובר״ן ועוד ראשונים - להיפך).
וי״ל בנדו״ד, שביהכ״ס דינו כבצינעא - ראה מלא הרועים ערך מרא״ע סק״ט, במש״כ שבצינור הוא על הגג ויותר פרסום מחצירו, עיי״ש. ועייש״ע סקי״ג.
ועוד יש להאריך בענין שבות דשינוי ואמירה לנכרי הי מינייהו עדיף, יעו״ש בר״ן סד״ה ובמקום. ועוד לו שם ד״ה גרסינן. ותליא בב׳ תי׳ שבר״ן שבת שם. וראה שו״ת הריב״ש שם. מג״א סש״ז שם. ובשו״ע אדה״ז סשל״ד סכ״ה נקט כתי׳ קמא. וראה תהל״ד סש״ז סק״ה. סשכ״ח סקנ״ז. קצוה״ש סקל״ד בבדה״ש סק״ו. ונגענו בזה במקצת במ״מ וציונים להל׳ יומית אות תרנה. ומרוב הטירדות לא נתנני עתי להאריך כפי חפצי.
ואציגה נא ציונים אשר עמדי, מד׳ פוסקי זמן האחרון ששקו״ט בזה: שערים מצויינים בהלכה לאאזמו״ר זצ״ל ס״פ סקס״ט ובקו״א שם. שו״ת אג״מ או״ח ח״ד ס״מ סק״ט. מנח״י ח״ב סע״ד. ח״ה סע״ה סק״ב. ח״ו סכ״ט. ח״ז סי״ט. חלק״י או״ח סקנ״ח. בא״מ ח״ג ס״ע. אבן ישראל ח״ח סל״ד. ויען יוסף ח״א סקמ״ט. ח״ג סתי״ד. אהל יששכר סכ״א. משנ״ה ח״ו ספ״א. שש״כ פי״ב הע׳ נב. וראה קובץ אוצרות ירושלים חלק רלא. פרי תמרים גל׳ א. נשמת שבת ח״ו סרנ״ב.