מקלחת לפני התפילה
פס״ד השו״ע או״ח ספ״ט ס״ז שמותר להכנס למרחץ בשחרית, של״ג אלא במנחה שהוא דבר המצוי. וראה בלבוש ס״ז בטעם הדבר. ובא״ר שם סקי״ב הביא מחלוקת אם כ״ה גם לאחר שהגיע זמנו, מעלוה״ש ואילך. ובשו״ע אדה״ז ס״ע ס״ה (במוסגר) הכריע לאיסור. וכ״כ במשנ״ב סקל״ו. והיינו לא מחמת חשש שימשך בדבר, כ״א דלא עדיף משאר מלאכות שאסורים מצד עסק בצרכיו קודם שיתפלל שחרית - עיי״ש בא״ר ובשו״ע אדה״ז.
ובדרא בתראה כתבו בכ״מ ליישב מה שנהגו להתיר, בכמה אנפי, כבפנים.
ועו״כ להקל מטעמים אחרים - באם הוא לפני זמנו הקבוע, או ברגיל לילך לביהכ״נ. או של״ג אלא במרחץ ממש וכשמזיע, שיש חשש שמא יתעלף (ראה רמב״ם תפלה פ״ו ה״ה. אבל שם: אפי׳ להזיע. ובשו״ע אדה״ז שם במוסגר: אפי׳ להזיע בעלמא. וכ״ה במג״א סרל״ב סק״ה). ויש שכתבו שבדבר השכיח ומעשים בכ״י אין להחמיר (משא״כ תספורת ומרחץ שבזמנם. ולכאו׳ כלפי לייא, שעיקר ההיתר לפי שאינו מצוי. משא״כ במלאכות שרגילים בהם - ראה משנ״ב ס"ע סקל״ז). ועוד כיו״ב בטעמים עד״ז.
וכ״ז איננו שוה לי, דאנן קיימינן השתא באיסור עסק בצרכיו קודם שיתפלל שחרית, ומה לנו בסברות הנ״ל השייכים לדין איסור מלאכה וכיו״ב לפני התפלה שהוא מחשש שימשך וכדומה. וכ״ז פשוט. ואף את״ל שלהיכנס למרחץ עדיף משאר מלאכות (וראה גם משנ״ב ס״ע בבה״ל ד״ה הי׳ בשם דה״ח) - מ״מ כשהגיע זמן התפלה, ולפני שהתפלל, אסור גם בדבר קל. וראה אצלנו במ״מ וציונים להלכה יומית אות שלו.
ומ״מ י״ל שגדר האיסור הוא רק בענין של עסק ממש, אף כשאי״ב שיהוי (עיי״ש במ״מ להל׳ יומית), משא״כ ברחיצה גרידא. וכדמוכח מפס״ד הרמב״ם (תפלה פ״ד ה״ג. וראה בארוכה לקו״ש חל״א ע׳ 184 ואילך) שרוחץ פיו״ר בכ״י לפני שחרית. וי״ל עוד, שמזה שאסרו לפני מנחה מחשש התעלפות, עכצ״ל שאי״ז בגדר מלאכה שיש חשש שימשך. וא״כ ברחיצה גרידא - נחתינן חד דרגא להתיר גם לפני שחרית. [ולהעיר שבשו״ת זרע אמת ח״ג ס״ט שכל צרכי גופו אינם בכלל עסק בחפציו. אבל בא״ר ועוד מוכח שלא כדבריו].
וראה בכ״ז הליכות שלמה פ״ב בדבר הלכה סקי״א. שו״ת שבה״ל ח״ט ס״א סק״ב. אז״נ ח״ו סמ״ג. חי״ד סמ״ב. ויען דוד ח״א סכ״א. והבוחר יבחר.