חלבי בשרי ופרוווה בתוך המקרר
הנכתב בפנים בנוגע למאכלי בשר וחלב - הוא ע״פ פס״ד הרמ״א יו״ד סצ״ה ס״ו. ובפר״ח סקכ״ג כ׳ להקל בשניהם צלולים. אבל ראה ביד״י פיה״א סקל״ז ופיה״ק סקמ״ד. וראה שו״ע אדה״ז סתמ״ב בקו״א סקט״ו, ושם שלולא הטעם שפירורים אינם בטלים בקמח מותר להניח לכתחילה קמח של פסח בתוך בגדים מכובסים בחלב חטה לפני הפסח. ובפסקי אדה״ז כאן ר״ל עפ״ז בדעת אדה״ז להתיר בחלב ורוטב של בשר צלולים שמתבטל בס׳. ויל״ד בקל, דהתם ה״ז לפני שעת האיסור, משא״כ בנדו״ד.
ובמכוסים - ש״ך סקכ״ד ובפמ״ג בשפ״ד שם. ואפי׳ א׳ מכוסה - פשוט. וכ״כ בכה״ח סקס״ז בשם זב״צ סקמ״ה.
וברחוקים זמ״ז - ראה דרכ״ת ספ״ח סק״ט: כשיש הפסק גדול בינתיים. ובשיעור ההפסק - פשוט שצ״ל באופן שאין חשש ניצוצות (ראה שו״ע יו״ד סקי״ח סי״א). וראה מש״כ בבדה״ש כאן סקצ״ב. ובבל״י סק״כ בשם מהרש״ל (והוא ביש״ש חולין פ״ח סס״ו) שהעולם נהגו שאין להעמיד שום מאכל של שומן עם מאכל של חלב בתיבה אחת אם לא שיש הפרש מחיצה ביניהם.
וידועה הקושיא, שהרי משנה מפורשת שנינו (חולין קד ,ב) שבשולחן שסודר עליו התבשיל מותר להעלות בשר וגבינה. וכן נפסק בשו״ע ספ״ח ס״א. ואף דהיינו רק מדינא אבל כאן המדובר בזהירות לכתחילה - הרי הביא הרמ״א שיש מחמירים לכתחילה, וא״כ צ״ע בדעתם. וראה פר״ת סק״ז שכ׳ ליישב שבאקראי בעלמא מותר (לדעתו). ובהגהות יד אברהם ספ״ח כ׳ דהתם מיירי במכוסה. ועד״ז כ׳ בחכמ״א כלל מב ס״ג (במה ששנינו (שם קז, ב) שצורר בשר וגבינה במטפחת אחת. וכ״ה בשו״ע רסי׳ צא). ובדרכ״ת הנ״ל דמיירי שמרוחקים זמ״ז. ועייעו״ש לחלק בין חלב לגבינה. וצ״ב. וראה מש״כ ליישב בבדה״ש כאן בבי׳.
ויתר על כן, ראה מג״א רסי׳ קעג בשם הב״ח בנוגע להניח קדירה של חלב על השולחן במקום שהניח לפנ״ז קדירה של בשר. ובפמ״ג בא״א שם שהכוונה לאסור לכתחילה מדין שתי קדירות (וראה אצלנו בהלכה יומית אות שנב ובמ״מ וציונים לשם). וצע״ק. וביד אברהם הנ״ל שבאמת מדינא מותר, אבל ישראל קדושים נהגו לייחד ספסל לבשר לבד ולחלב לבד. ועיי״ש בבל״י הנ״ל ממהרש״ל הנ״ל שאפי׳ בזאח״ז נהגו העולם להחמיר. ומ׳ דבריו דקאי גם בצוננים, ממש״כ שלפעמים תהי׳ הקדירה חמה ולאו אדעתי׳. והב״ד הבל״י בדרכ״ת סקצ״א. ושם שכן נתפשט המנהג בכל מדינותינו שיש לכ״א מקום מיוחד להעמיד שם כלים ומאכלים ש״ב, ומקום מיוחד להעמיד שם כלים ומאכלים ש״ח, והוא מנהג ותיקין. ועד״ז הוא בערוה״ש ספ״ט ס״י.
וידוע מה שנתעוררו כו״כ בקשר להנהוג בזמנינו במקרר ומקפיא. וראה בדה״ש ס״ק קא. ועדיין י״ל שבמקרר שאין נהוג להניח בו קדירות חמים אין לחוש כ״כ. [אמנם מש״כ בשו״ת קנה בשם ח״ד סמ״ח (ועד״ז שם ח״ב סט״ו ואילך בנוגע לחמץ), לחוש מדינא במקפיא משום כבוש - צע״ג שהרי לרוה״פ ל״ש כבוש בקרח ורק בנוזל - ראה פמ״ג סק״ה במ״ז סק״א. חוו״ד בי׳ שם סק״א. חכמ״א כלל נח ס״א. ועוד].
אבל במאכלי פרווה חמור טפי דלא מיזהר זהירי - ראה ש״ך סקכ״ג ובט״ז סקי״ז. והיינו, שבחלב ליד בשר הוא רק בגדר ״טוב ליזהר לכתחילה במקום שא״צ״, וג״ז - רק לדעת הרמ״א. אבל במלח (פרווה) ליד כותח (חלב) - נפסק הדין בשו״ע בסתמא. [אלא שלדעת הרמב״ם (מאכ״א פ״ט הכ״ה) ה״ט לפי שהמלח שואב טעם החלב. אבל בט״ז וש״ך הביאו רק שי׳ פירש״י מחשש שמא יפול. וביד״י פיה״ק סקמ״ג שדעת כל הפוסקים כרש״י. וכן מוכח ברמ״א שבמכוסים שרי, ראה פר״ת סק״ז שלרמב״ם אסור גם במכוסים. אבל ראה ביד״י פיה״ק סקל״ה להתיר גם לרמב״ם בכה״ג]. וכ״ה בכל מאכל פרווה - יד״י פיה״ק סקמ״ג. וראה עד״ז (ובאו״א קצת) בפמ״ג סס״ט במ״ז סקכ״ב.
ונחלקו בזה אם גם באקראי ולזמן מועט יש לחוש - ראה פר״ח סקכ״א. פר״ת סק״ז. יד״י פיה״א סקל״ו פיה״ק סקל״ח.
ובפרווה שהוא לח וצלול - ע״פ חולין קיב א. וכפס״ד השו״ע שמותר להניח אצל חומץ. וראה ט״ז סקט״ז וש״ך סקכ״ב. אבל בחלב צלול (משא״כ בכותח שהוא עב) - ראה או״ה כלל מ, והובא בד״מ סק״ח וכן בתו״ח שלו כלל ס ס״ג. אבל ראה יד״י פיה״א סקל״ד ופיה״ק סקל״ט (ע״פ סמ״ג ור״ן ולבוש) דאי״מ, לפי שהחלב ניכר ואינו מתפשט בכולו שיתבטל.