האם מותר לפסוק הלכות מ"הלכה היומית"?
במעלת לימוד הרמב״ם - ראה אצלנו במ״מ וציונים להל׳ יומית אות תנג, כי שם מקומו.
ובענין לימוד הלכות בטעמיהן דוקא - ראה שו״ת הרא״ש כלל לא ס״ט. ונת׳ בקו״א להל׳ ת״ת לאדה״ז פ״ב סק״א. וראה שם בפנים ס״א. קו״א הל׳ שחיטה פ״א סק״ח. הקדמת בני המחבר לשו״ע אדה״ז.
אבל להעיר של׳ אדה״ז שם בהל׳ ת״ת שם הוא ״יש אוסרין להורות״. ובהערות וציונים שם (אשכנזי) עמד בזה.
וראה מה שהבאנו בענין ההוראה מס׳ קיצורים - במ״מ וציונים להל׳ תקח. ולא נצרכה אלא להעדפה, במש״כ בשו״ת שארית יהודא שער המילואים סל״א. ובמהדו״ח אה״ע סנ״ח. וראה לקו״ש חל״ו ע׳ 23 ובהע׳ 48. ועצ״ע מהו כוונתו בגדר בדיעבד. וראה הערות וציונים הנ״ל בקו״א הע׳ 32. ובכס״מ להקדמת הרמב״ם לס׳ היד שאף הראב״ד יוכל לפסוק מתוך הרמב״ם כשהוא נחפז. וראה שו״ת לבו״מ אה״ע מהדו״ת סנ״ה לסמוך בדיעבד על הפת״ש. אבל עיי״ש בסכ״ג.
ובתשו׳ מהרי״ב הורוויץ דליבאוויטש (נד׳ בקובץ יגדי״ת ש״א חו׳ ו) סידר דרך ישרה בסדר הלימוד למי שק׳ עליו ואין זמנו מספיק, שידוע שמלימוד הקיצורים לבד לא ידע בין ימינו וכו׳.
ובכ״מ האריכו במטרת חיבור השו״ע (ועד״ז בהקדמת מעדני מלך לבעל תויו״ט במטרתו של הרמב״ם), בתור סימנים לחזור הדין, ושאא״פ ללמוד הימנו מבלי לדעת על מה אדניו הוטבעו - ראה בארוכה בס׳ יחי יוסף סופר ס״א מה שאסף איש טהור. וראה הנסמן בקובץ שנה בשנה תשנ״ו ע׳ 390 ואילך.
וראה מש״כ במשנת חכמים (המע׳ הי״ג אות שסה. ועיי״ש אות שמה) בטעם חיבורו לקט הקמח שהוא להקל הטורח והמשא מאת בעל ההוראה שימצא מבוקשו, ועיי"ש מש״כ ע״ד אותם המשתמשים בו כאילו להורות ממנו נעשה. ועד״ז בשו״ת נוב״י מהדו״ת אה״ע ס״מ שהכוונה בקונט׳ עגונות להזכיר לעיין בשרש הדברים. [וראה ליקוט משיחות קודש בענין ספרי אסופות - נדפס בספר היובל קרנות צדיק ע׳ רעט, והנסמן שם הע׳ 15].
ובשו״ת מהרי״ל החדשות סצ״ג כ׳ בתוקף על מי שרצה לחבר קיצורי הלכות בל׳ אשכנז, עיי״ש דברים חריפים עד למאד. ועיי״ש באורך במה שנהגו הראשונים בס׳ קיצורים. ובהקדמת הסמ״ע לשו״ע כ׳ על הפוסקים מתוך השו״ע בלבד: מחריבי עמנו הפרו ברית תורת אלקינו, ועייש״ע.
ובזמנינו אכשור דרא וי״ל חדשים לבקרים פענוחים לס׳ המלקטים שמאז. וכל הרואה יראה לנכון שכמ״פ הועתקו ד׳ המשיבים אשר לא כדת. וראה לדוגמא בפענוחים לד׳ הפת״ש. (וראה מכ׳ בעל בנין שלמה בריש ס׳ שד״ח ח״א קונט׳ הכללים במעלת השד״ח על הפת״ש. וראה מש״כ בעל שד״ח עצמו בנוגע לספרו בכללי הפוסקים סקט״ו ס״ו). וכן י״ל דרכ״ת השלם. וכמעט צחוק עשו לנו. וכבר י״ל מאז קונטרס הגהות ותיקונים לקונטרס עגונות של הח״מ והב״ש. והמעיין שם ישר תחזינה עינינו עד היכן הדברים מגיעים. וראה גם אבני גזית בריש קונט׳ עגונות ס״א. (וראה מראה ריאה ס״א ע״ד השוחטים שאינם לומדים תבו״ש).
ולסיום, יצויין למש״כ באוה״ת משלי כד, כא בפי׳ הכתוב ירא את ה׳ בני ומלך, שכשאינו מורה מס׳ קיצורים כמשנה ושו״ע, כ״א מעיין במקורו, עי״ז ״ומלך״, מאן מלכי רבנן, בי מלכים ימלוכו.