הזמנת משלוח בין לילה לפני שבת
בגוף הענין דאמירה דאמירה - הנה, בשו״ת חות יאיר סוסי׳ מו נוטה להתיר. (ראה שו״ת חת״ס חו״מ סקפ״ה דספוקי מספק״ל להחו״י). אבל בתשו׳ עבודת הגרשוני (שנד׳ שם סמ״ט) - חלק עליו. ובשו״ת שבו״י ח״ב סמ״ב הביא דבריהם, ומצדד להתיר במקום צו״ג. ובשו״ת חת״ס (הנ״ל) להתיר במקום הפ״מ. וכ״פ במשנ״ב סש״ז סקכ״ד. ויש מהאחרונים שהחמירו בכל גווני. ואכ״מ.
והנה, בכמה אחרונים דנו בענין משלוח דואר מהיר. וראה בארוכה שו״ת מחזה אליהו ח״א סל״ז ולח.
ויש לפקפק בכמה נימוקי קולא שנז׳ שם, דמה שהתיר מטעם ריבוי בשיעורים - ראה שו״ע אדה״ז סרמ״ז בקו״א, שלא ס״ל להתיר בזה ואפי׳ בכרמלית. ומש״כ להתיר שהדואר בשליחותו של מלך - צע״ג אם אפ״ל כן בזמנינו אלה. ואכ״מ.
ובכלל, צ״ע אם י״ל גדר אמירה דאמירה בכגון דא, שהרי אינו אומר להגוי מאומה, כ״א שהגוי רואה שם הנמען, וא״כ ה״ה בקשר לגוי השני שרואה ג״כ שם הנמען. והרי בענין זה כתיבה כדיבור - ראה שו״ת בצה״ח ח״ד סע״ט. ובכלל, יתכן שבכולם פועלים של חברה א׳ ל״מ אמירה דאמירה.
אמנם בשילוח חבילות שאני, שהמוכר אומר לחברת משלוח. ואף שהלוקח אינו אומר להגוי לומר לגוי אחר - י״ל שעצם הענין שהגוי הראשון אומר (או כותב) שאחריות המשלוח על חברת המשלוח - מהני להתיר.
וכתבנו להתיר בע״ש דוקא - ע״פ שו״ת חת״ס או״ח סי׳ ס. ומשה״ק בבה״ל סש״ז ס״ב - כתבו ליישב שבאומר לגוי לשכור פועלים שאני דאסור משום ממצוא חפצך. ועו״כ (ראה זכרון יוסף סצ״ו) דמיירי כשביקש שהנכרי הראשון יאמר בשבת דייקא לנכרי השני, וגרע טפי.
וכן כתבנו דוקא באופן שאין השני יודע שהוא עבור הישראל עפ״ד הפמ״ג סרע״ו בא״א במ״ז סק״ה, שבכה״ג לכו״ע מותר. אבל בשו״ת חת״ס חו״מ סקפ״ה ד״ה אך האיבעיא, אזיל בתר איפכא, שבזה דוקא נחלקו.
והנה בשו״ת חת״ס או״ח שם, שבאומר לו לומר לפלוני ידוע ה״ז כמינוי שליחות. משא״כ באומר לו שימצא פועלים מאשר תשיג ידו. וא״כ יש להקפיד לא לבחור חברת שילוח מסויימת.
ויל״ע מצד ההיתר בשו״ע או״ח סרמ״ד ס״ו (ודאדה״ז - סי״ב ויג) לקבוע מלאכתו בשבת לקבל מכס מחמת הפסד, ואפי׳ לכתוב עבורו. ועפמש״כ אדה״ז שם בקו״א סרס״ו בקו״א סק״ב. ובמחה״ש שם שמניעת ריוח אינו בכלל. וצ״ע. וראה שו״ת שבה״ל ח״ג סכ״ג.