השתמשות בספרים לצרכים אחרים
בד״ז - דיני כבוד הספרים ושלא להשתמש בהן לדבר חול - לא מצאנו, דאתא לידן משמע, בפוסקים שיבארו כ״כ הגדר בזה. ושקו״ט בהשאלות שבפנים וכיו״ב אצל אחרוני זמנינו, והובאו דבריהם בליקוטי בתר ליקוטי בתראי. ועיקר דבריהם - בסברא ובאובנתא דליבא תלייין. ומ״מ, נלפענ״ד שמכללא ילפינן כבפנים, וכדלקמן.
ואפרש שיחתי: הנה, בס״ח סתתק״ו שלא להרים ספר כנגדו להסתיר מפני הרואים (משא״כ להגן מהשמש בעת הלימוד - שם סתתק״ד וסתתק״ה. והובא במג״א או״ח סקנ״ד סקי״ד. ועיי״ע בפת״ש יו״ד סרפ״ב סקי״ז). וכן שלא ליתן ספר למעלה מהשורה כשמעתיק בכדי שלא יטעה (שם סתתק״ב וסתתק״ג).
לאידך, פשוט שאין חשש איסור במה שמצטלם עם רקע של ספרים, כיון שהאיסור בזיון הספרים, וכל שאינו עושה תשמיש בגוף הספרים לא איכפת לן. והעיקר ״שלא יראה כמזלזל בכבודם״ (ל׳ האר״ח - הובא בש״ך דלקמן). וכש״כ הוא ממש״כ במג״א (שם) להתיר ליקח ספר ולהניחו תחת ספר שלומד בו כדי להגביהו, שאינו משתמש בו כלום, דמה לי מונח כאן או שם.
ואף גם לדעת הט״ז יו״ד סרפ״ב סקי״ג שהוא בזיון (וראה משנ״ב סקנ״ד סקל״א. סשט״ו סק״ל. וראה אצלנו בהלכה יומית אות ו) - ה״ט שעושה בו מה שיכול לעשות בעץ ואבן. משא״כ בנדו״ז שאינו עושה בו כלום, ופשוט שאין איסור הנאה מספרים. וגם מראה אי״ב משום מעילה (אבל להעיר דאיסורא איכא). ואדרבה - י״ל שהוא כבוד לספרים. ועד״ז בנוגע לשאר השאלות (לפזר הספרים על השולחן שיראה מכובד, או לילך עם ספר בידו) שבפנים.
וילה״ע מכעי״ז לטלטל תפילין בכדי שישמרוהו מן המזיקין (ראה ברכות כג, א. שו״ע אדה״ז סש״ח סי״ט. וראה מש״כ בנוגע לספרים בתור שמירה - פקודת אלעזר ח״א בסוה״ס. אבל אין לה״ר מטלטול מזוזה בעת הילוכו לשמירה - דשאני מזוזה דלנטירותא היא. וממילא י״ל דמקום להתיר גם כשאינה קבועה במקומה. אמנם, קריאת פסוקים להגן שאני, שהרי מקיים עי״ז מצות ת״ת. וראה ירושלמי שבת פ״ו ה״ב (הובא בכס״מ ע״ז פי״א הי״ב) דמדמה להו אהדדי).
אולם, להשתמש בספר מעשה עץ ואבן - לכסות כתם או שלא יהא בסיס - אין להתיר כלל. ואף גם לד׳ המג״א הנ״ל - שאני התם שהוא בשעת הלימוד.
(ואף שפתח דברי המג״א יאירו להתיר גם בהעמדת התיבה בחלון למנוע טומאה, ועפ״ז ה״ה בספרים עד״ז - מ״מ לא הכריע כן בבירור, וכלשונו: "וממ״ש לעיל משמע דשרי״. ואולי טעמו, כיון שיל״ד דשאני קדושת התיבה מכבוד הספרים. ועוד ועיקר, שיתכן שגם בחלון משמשת עדיין בתור תיבה לס״ת. אלא שאח״כ בסו״ד הוסיף: ״וכש״כ כשעושה ללמוד ממנו״, והיינו שבכגון דא פשוט להיתרא. וכן העתיק במשנ״ב שם. אבל ראה באה״ט שם. והנה, בפמ״ג סש״ז בא״א סקכ״ד שלמג״א מותר לכסות צלוחית בספר. אבל, בסקע״א במ״ז סק״ב כ׳ לאיסורא גם לדעת המג״א).
ואף שבהשתמשות בתור דבר המותר (שלא יהא השולחן בסיס) מראה בזה חשיבות הספר, דחשוב יותר מדבר האסור - סוכ״ס הרי יכול להשתמש בדבר היתר אחר. ועצ״ע ממש״כ בסה״ת סרמ״ה ובמרדכי שבת סשצ״ה. ודוחק לפרש שם בלומד הימנו, שהרי מניחו בארנקי מלא מעות. ועצ״ע. ובדוחק י״ל דלא נחית לדיני כבוד הספרים. או״י שלומד ממנו לאחרי טלטולו ולפני שמניחו בארנקי.
[ובעיקר הענין שמשתמשים בספר למנוע בסיס, דלכאו׳ מהיכא תיתי שההיתר (הספר) חשוב יותר - כבר העירו מלבוש סשל״ד סט״ו (לענין אחר). וראה רמב״ן שבת קטז, א. אבל לאידך, ראה ברשב״א שבת קמב, א ד״ה אמר רבה. וכ״מ בכמה ראשונים שבת קטז, א. וראה עוד בארוכה בקובץ אור ישראל גל׳ לב ע׳ סו ואילך. ועפ״ז י״ל דתלוי אם צריך לספר בשבת. ול׳ אדה״ז סרע״ז סק״ו: לחם שלצורך השבת. ואכ״מ כעת].
ובהשאלה שבפנים מצד גניבת דעת - ראה מש״כ מסברא בשו״ת מציון תצא תורה במילואים לסע״ה.
ויש להוסיף בכהנ״ל, דהנה בש״ך יו״ד סרפ״ב סק״ט מ׳ קצת להחמיר בכל ספק כגון דא, שלא יראה כמזלזל בכבוד הספרים. ועיי״ש סק״ה. וראה בס׳ תשובה מאהבה (שי״ל לאחרונה - ממח״ס הנ״ל) ע׳ רנז.
וילה״ע מהמנהג לפתוח ספר ע״מ לברר אופן ההנהגה ע״פ סימן במקום שנפתח. (ערך לחם יו״ד סקע״ט. שיו״ב להחיד״א שם סק״ו. דרכי יוסף שם. אגרא דפירקא סקל״ג. טעמי המנהגים בליקוטים ע׳ תקט (סנ״ב). ועוד. וראה גם שיחת ש״פ נח תשמ״ט. ש״פ נצבים תשמ״ט. ובכ״מ מגדולי ישראל שנהגו עד״ז. וראה בית רבי פט״ו הע׳ א. אלא שיתכן שהי׳ תוך כדי לימודם). אלא, שבכגון דא, י״ל שי״ב גם משום לימוד קצת. ועכ״ז, ראה בסה״ש תשמ״ט ח״ב ע׳ 489 הע׳ 98, שמצד גודל הזהירות שצ״ל בספרי קודש אולי כדאי להימנע מלהשתמש בספרי קודש עבור הנ״ל. ופשיטא שלא בשביל בירור בעניני חול.
ועוד מדיני כבוד הספרים - ראה אצלנו בהלכה יומית אות רפד ובהנסמן שם.