האם מותר לענות אמן על ברכה בשידור חי?
שקו״ט מזה בפוסקים שבדורות שלפנינו - ראה שו״ת שערי דעה סע״ד (במהדו״ח. ובכ״מ צויין לס״ב שם. ולא נמצא שם. וראה עד״ז במבוא למהדו״ח ע׳ 45). הגהות דע״ת למהרש״ם או״ח סתרפ״ט. גליוני הש״ס ברכות כה, ב. שו״ת מנח״א ח״ב או״ח סע״ב. נטע שעשועים לתלמידו ס״ד. ונד׳ גם בירושת פליטה ס״י. שו״ת פני מבין או״ח סל״ג. ארץ צבי סכ״ג. מקראי קודש פורים סי״א. ועוד.
אבל כבר כתבו כו״כ שלפי הבנת המציאות בימינו פשוט שאאפ״ל שיצא יד״ח, שאי״ז קול אדם כלל - ראה ירושת פליטה שם ס״ו. שערים מצויינים בהלכה לאאזמו״ר זצ״ל (ס״ו סק״ה. סקכ״ט סקכ״ה. סקמא סק״ו). שו״ת מנח״ש ח״א ס״ט. (אבל מש״כ שם בנוגע לעניית אמן מרחוק (וכדלקמן) - צ״ע שהרי אין מחיצה של ברזל מפסקת, ואפי כמה בתים מפסיקים יכול לענות. ושו״מ שכבר נתעוררו בזה). שם ח״ב סי״ח. מנח״י ח״א סל״ז. ח״ג סל״ח. יבי״א ח״א או״ח סי״ט סקי״ח. יחו״ד ח״ג סנ״ד. בא״מ ח״ג סקס״ו. (ובכ״מ בספרו). משנ״ה ח״ד ספ״ה. שם ח״ח סל״ז. אמת ליעקב סרצ״ט. צי״א ח״ד סכ״ו. ואף גם מש״כ שם בח״ח סי״א - הדר הוא לכל חסידיו בח״כ סוסי׳ יט. ועו״ש סוסי׳ מה.
וגם בשו״ת אג״מ או״ח ח״ב סק״ח שנטה קו להקל - להלכה למעשה ס״ל שאין לעשות מעשה להקל, עיי״ש. ועיי״ע מש״כ במק״א דלא ברירא לי׳ מילתא (בשו״ת או״ח ח״ד סקכ״ו. ולהעיר ממש״כ שם סצ״א סק״ד. ועד״ז כ׳ להימנע מזה בשו״ת שבה״ל ח״ה ספ״ד.
וניכרים דברי אמת, שכו״כ מהמורים שכתבו להקל בזה, לא השיגה ידם לדעת אדני׳ על מה הוטבעו. והרי מי לנו גדול מרב שלמד י״ח חדשים אצל רועה בהמה לדעת איזה מום עובר ואיזה קבוע (סנהדרין ה, א. וראה חולין נז, א). ומפורסמת בשער בת רבים דעת רבינו (בזה ובכיו״ב) בהכרח הבנת מציאות הדברים על בורי׳.
ואכן בסוגיא דידן האריך בכ״מ כנ״ל: ראה אג״ק חי״ג ע׳ קעט. שם ע׳ רכא. חכ״ג ע׳ דש. לקו״ש חכ״א ע׳ 496. ועוד מכתב עד״ז נמצא בקובץ ניצוצי אור (מינדל) ע׳ 100 (ולאחרונה נדמ״ח בשלחן מנחם אה״ע סס״ו). וראה שיחת ש״פ בלק תשד״מ. וראה גם שו״ת משנ״ה ח״ד ספ״ו. ר״ד י״ג אלול תשל״ט בעת ביקור בעל משנ״ה הנ״ל ובעל פני מנחם וכו׳) נדפס בהוספות לשיחות קודש תשל״ט ח״ג ע׳ 773.
אבל לענין עניית אמן - העלו רוה״פ שיכול לענות ע״פ סוכה נא, ב. תוס׳ שם נב, א ד״ה וכיון. ר״ן ברכות לה, א ד״ה אין עונים. טושו״ע או״ח סנ״ה ס״כ ואדה״ז שם סכ״ב. ועיי״ש במשנ״ב סקס״א. שם סקכ״ד ס״ח ואדה״ז שם סי״א. ועיי״ש בב״י ובפר״ח. וראה בארוכה עינים למשפט ברכות מז, א. והאריכו בזה ראה בכמה משו״ת הנ״ל. וראה גם שו״ת יחו״ד ח״ב סס״ח. ועוד.
ועוד וג״ז עיקר שעינינו ראינו ולא זר ואזנינו שמענו ולא אחר - מעשה רב כנ״ל. ואין אחר מעשה רב כלום.
[ואולי מקום להדר בחזרת הש״צ לשמוע לכתחילה להדיא, וע״פ דעת הראשונים שרק בברכות קריה״ת הניפו בסודרים משא״כ בחזרת הש״צ שה״ז כעין ברכות של חובה. וראה גם או״ז הל׳ סעודה סרצ״ג. ב״י סקכ״ד שם. מג״א שם סקי״ג. אדה״ז שם. ואכ״מ].
וכבר כתבו כו״כ במה שאין לחוש בכ״ז משום הפסק טינוף וע״ז. ואכ״מ כעת. וראה מזה בס׳ ברכת אהרן בוארון ח״א ע׳ קפא.
ולהרחבת היריעה בכ״ז - ראה הנסמן באנציקלופדיא תלמודית חי״ח נספח לערך חשמל סי״ג. ובארוכה - בס׳ ברכת אהרן הנ״ל.