בדין שינה ביום - שו״ע ורמ״א (ודאדה״ז) ס״ד סט״ו. ובנו״כ שם. (וראה בשלחן הזהב לשו״ע אדה״ז שם. וש״נ).
והנה, בב״י שם נסתפק בדעת הזהר בענין זה. ובאחרונים האריכו בהוכחות לכאן ולכאן - ראה יד אהרן. ברכ״י סק״ו. פני משה. ובארוכה - בחלקו של ידיד (נעתק מחדש באוצר ההלכה במקומו). ביהגר״א. ארה״ח המאיר לארץ סקס״ה. ועוד. וראה בארוכה בשו״ת לב חיים סס״ט.
אבל מצינו בזה דברים מפורשים במק״מ (זח״א קסט, ב) בשם מהרח״ו שא״צ ליטול ידיו כלל ביום, דתרתי בעינן לילה ושינה. וראה עוד טור ברקת (מקור חיים סקט״ו) בארוכה. ולאידך, באור החמה (זח״א י, ב) בשם מהרח״ו להיפך שהעיקר תלוי במה שישן וגם ביום צריך נטילה. ולא נ׳ כלל לחלק, בין ישן פחות מס׳ נשימות או יותר, שאי״ז במשמעות דבריהם כלל, עייש״ה.
והן אמנם, בדברי שלום שרעבי לנכדו של הרש״ש (שאלה צז - יד, א ואילך), הובא בכה״ח סקנ״ו, האריך ליישר כל ההדורים ולסקל המסילה בענין זה, והעלה בכח חכמתו בדעת הזוהר שא״צ נטילה כלל - מ״מ עיקר אריכות דבריו הוא בפי׳ ד׳ הזהר והסברת הענין ע״ד הסוד. ועדיין לא נתיישב לדבריו מש״כ באור החמה להדיא מד׳ מהרח״ו שצ׳ נטילה. ומ׳ להדיא שם שלא ראה דבריו במקורם (עיי״ש בהערת המגי׳, אנ״י). [וראה שו״ת יצחק ירנן ח״א ס״י. נתיבות החיים כאן].
ולחומר הנושא, י״ל בדוחק, שכמה אופנים ומדריגות ברו״ר ורוה״ט (והארכנו בענין זה בהסכמה לס׳ כל מצותיך אמת (סילם)). ובלשון פשוט, שהוא ע״ד שצ׳ נטילה משום נקיות וכו׳, [והרי בין הדברים שצריכים נטילה נז׳ גם הקם ממטתו. ואכ״מ], ולא גדר נטילה של רו״ר ממש. וכעי״ז הוא בדברי שלום בנוגע לקם קודם חצות, עיי״ש. (אלא שבשינה ביום העלה שם שא״צ כלל נטילה, אבל לד׳ אוה״ח בשם מהרח״ו - י״ל כנ״ל).
ומדאתינן להכא, א״ש היטב מש״כ כו״כ מהפוסקים שא״צ ליזהר בנטילה זו כבנט״י שחרית, והיינו כנ״ל. ובפרט לדעת המקובלים דס״ל שא״צ נטילה אפי׳ בישן אחר חצות, וכש״כ בכה״ג. ואכן בנפש חי׳ מרגליות הביא כן מהמק״מ בשם מהרח״ו, שצ׳ נטילה אבל א״צ ליזהר בהילוך ד״א. ואף שלא העתיק לנכון, שלא נמצא כן כלל במק״מ - ה״ז עולה בקנה א׳ עם הנת׳.
והנה, בכ״מ הרחיקו לכת שא״צ ליזהר אפי׳ בנגיעת אבריו וכו׳, ראה בא״ח ש״א פ׳ תולדות סי״ג וסט״ו. ואף להמחמירים, נקוט מיהא פלגא, שא״צ ליזהר בהליכה ד״א. וכ״כ באפיקי מגינים בבי׳ סקי״ב שלענין זה ודאי יש להקל. ובא״א מבוטשאטש האריך, דפשיטא שאין גם מדת חסידות, ושהוא טירחא יתירה עיי״ש. וכ״כ במשמ״ש ס״א סק״ג (בהנהגת אביו). וראה בלקט הקמח החדש בהנהגת צדיק א׳ שלא הקפיד בכך. וכ״ה באש תמיד (מנהגי ספינקא) פ״ט ס״ז. ובהיות וגדולים וטובים, מהבאים בשערי בית השם בדרך הקבלה והחסידות, לא הקפידו בכך, פשוט שא״צ להחמיר מדינא, וגם לא ע״ד הסוד. והמחמירים לגרמייהו הוא דעבדי. וכמדומה פשוט שכן המנהג להקל אצל חסידים ואנשי מעשה.
[לאידך, מובן שהרוצה להחמיר בפרישות יתירה גם בזה, אין מזחיחין אותו. ואכן, בא״א שם בקטע שלאח״ז כותב סברא להחמיר ליטול קודם שעמד ממטתו (ויתכן בלשונו, שר״ל שלא להציג רגליו על הארץ, וכפי שהביא עד״ז במק״א). וכ׳ ע״ע שבל״נ כשיזכור, ובדאפשר בקל, יזהר בזה. וכן הוא בחסל״א ס״ט. וכן נהגו כו״כ (אוצר החיים צאנז אות קכח. דרכי חו״ש אות שכ. ועיי״ע בלקט הקמח החדש הנ״ל במי שנהג כן). גם בליקוטי מהרי״ח סדר נטילה שחרית כ׳ שנכון להחמיר. ובתהל״ד סקי״ד נקט בלישנא: אף לאותן שמקילים בזה ביום. אבל ראה במשמ״ש שם שכ׳ שפשוט שבזה אפי׳ המדקדק יכול לסמוך דכל ביתו כד״א דמיא].
ובכלל, בענין שינה ביום וגדר שיתין נשמי - ראה אצלנו בהלכה יומית אות רכח ובמ״מ וציונים לשם.