דיני נ״ט בר נ״ט - נת׳ בעבר אצלנו כמ״פ, וכמצויין בפנים.
ובגדר דין זיעה בתנורים בכלל, ובזמנינו בפרט, שנתחבטו בזה רבים ושלמים - ד״ז דורש אריכות גדולה, לא יכילנה הנייר. ועיקר הקושיא במה ששתקו הפוסקים בדיני ריחא (יו״ד סי׳ קח) מענין זיעה האוסרת, לדידן דקייל״ן שזיעה היא כגוף האיסור (שו״ת הרא״ש כלל כ סכ״ו. וכפס״ד הרמ״א יו״ד סצ״ב ס״ח. וד׳ המשכנ״י בשו״ת יו״ד סל״ד - אינם אליבא דהלכתא). ונז׳ רק ברמ״א שם ס״א בנוגע למחבת. וכן בט״ז (שם סקכ״ט. סצ״ז סק״ג) לא חש כלל לזיעה האוסרת (ראה שו״ת טוטו״ד תליתאי סקע״ו). וטעמא בעי.
והנה, בד״מ על אתר סק״ג עמד בזה, ומחלק בין זיעה עצמה לזיעה מחמת זיעה (כלשון האחרונים. ובלשונו: הכלי עצמו אינו מפטם לאיסור ממש). ושוב כתב לחלק בין דבר מכוסה למגולה. ומסיים שגם במגולה אין לאסור ״שאין בהם לחלוחית זיעה כמו בקדירה״. ונ׳ שר״ל שכיון שמדובר במאכלים יבשים ליכא זיעה, כדעת הפוסקים בזה, או דאין כ״כ זיעה, ובאו״א - שבכה״ג ל״ח לזיעה בסתמא, ורק בידוע שהזיע. וכ״ה בתו״ח (שלו) כלל לה ס״ו.
[וראה במנ״י שם משה״ק מטור או״ח סתנ״א (ובשו״ע שם סט״ו). וראה בית מאיר או״ח סי׳ תסא. וכבר העירו מהשמטת אדה״ז שם סמ״ב (וראה אצלנו בקובץ הערות הת׳ ואנ״ש ״770״, שבט תשע״א, בשוה״ג להע׳ 12). ואכ״מ].
ועצ״ע, שבסי׳ קח שם בס״ב מיירי להדיא בתבשילים, ולא במיני מאפה.
ובשו״ת בית שלמה יו״ד סי׳ קסג, שתנורים שלהם שאני שהיו פתוחים למעלה. ועדיין לא העלנו ארוכה, שהרי תנורים שבזמן הפוסקים פתחיהם מן הצד, כמפורש בכמה דוכתי, ועכ״ז בכ״מ ל״ח לדין זיעה. ולהעיר, שמד׳ אדה״ז (סתנ״א סס״ח) נ׳ בעליל שגם בתנור שורף יש דין וגדר זיעה.
ומצינו ראינו שכמה חילוקים נאמרו בזה באחרונים (נוסף לסברות הנזכרות שאין דין זיעה מחמת זיעה, או צדדי קולא בזיעת אוכלים (ובפרט -) יבשים), ומהם שנסתרים מחמתם מד׳ הפוסקים, או שהוא חילוק חדש שאין לו מקור בפוסקים שקדמו, או שסתימת הפוסקים מכריעה שלא כסברא זו.
ועכ״פ, עיקרי הנימוקים לקולא הם: שזיעה עולה ואינה יורדת, שרק זיעה שהיא בגדר הבל (מחמת עובי׳) אוסרת, שהזיעה נשרפת בחום התנור, (וכמה עונים לעומתם שד״ז אינו נכון בתנורי ימינו), ויתירה מזו - שנשרפת כשמסיקים התנור לפני האפי׳, שחום הרתיחה מונע קבלת הזיעה, שאין דין זיעה בתנור גדול כשיש ריוח, שיש נקבים ליציאת הזיעה, שהזיעה בטלה בס׳. ועוד כיו״ב. וסיכם הדברים היטב בשו״ת בית היוצר יו״ד ס״כ שיש כו״כ צדדים וספקות להקל, יעו״ש. וליקוט כו״כ שי׳ בזה - בקובץ מכון הוראה ומשפט (מכון להוראה - בעלזא) ניסן תשע״א.
וכבר הזכרנו מד׳ אדה״ז שגם בתנור יש גדר זיעה, ודלא ככמה מסברות הנ״ל. אלא שנז׳ שם בשו״ע אדה״ז הסברא שכבר הוכשר התנור כשהוסק. ואף דשם מיירי בליבון גמור - בהתירא בלע דסגי בליבון קל כדלקמן, י״ל שגם בכה״ג הוכשר. (ומצינו שכן נהגו לסמוך בהכשר בין בשר לחלב, על הסקת התנור לפני האפי׳, ראה בתשו׳ מיימוניות להל׳ מאכ״א ס״ה: אפי׳ לא הוסק יפה כדי השרת קליפה כ״א שמסיקים כדרך האופים. וראה שו״ת מנח״י ח״ג סס״ו).
ויש שכתבו שבתנורי ימינו אפשר לראות במוחש שנתמלא זיעה - ראה שו״ת חלקת יעקב יו״ד סכ״ג סק״ג. (אבל להעיר שגם במכוסה רואים שיש זיעה. ובב״ח סוסי׳ צב מ׳ קצת שבמכוסה הויא זיעה קלישתא, ש״אפי׳ היד סולדת בזיעה אין שם לא ממשו ולא טעמו אלא ריח בעלמא״). וכ״כ להחמיר בשו״ת אג״מ יו״ד ח״א ס״מ (ועיי״ש מקום להקל באופנים מסויימים). שו״ת מנח״י ח״ה ס״כ. מנח״ש תנינא סנ״א. וכ״ה ההכרעה המקובלת. וראה בארוכה בהנסמן בבינת צבי (שוב) ס״ט.
ומ״מ, באופן שבפנים שבלא״ה ה״ז נ״ט בר נ״ט, חזי לאצטרופי לקולא. וראה בשו״ת יבי״א ח״ה יו״ד ס״ז שהאריך בכחא דהתירא (גם באו״א).
וגם לרבות, שיש צדדי קולא מצד גוף דין הכשר התנור, לפי שאין בליעה יוצאת מכלי לכלי בלא רוטב, ומצד הזיעה - סגי בליבון קל (שהרי אפי׳ בכ״ח, ולגבי פסח, א״צ שיהא ניצוצות ניתזין - ראה מג״א סתס״א סק״ב. מחה״ש שם. שו״ע אדה״ז שם ס״ב. ולגבי מתכות, מקום לומר שאפי׳ בשא״ס (אף דחמור יותר מהגעלה מחמץ), להכשר הזיעה - סגי בליבון קל. ובכלל, בהתירא בלע - בלא״ה סגי בליבון קל. ובפרט דקייל״ן להקל ששיעורו יס״ב. (ובשו״ע אדה״ז סתצ״ד סט״ז - מיירי בשל חרס. והוא עפ״ד המג״א סתס״א סק״ד). וכש״כ בנ״ט בר נ״ט).
אלא דנחתינן להשקו״ט בדין הסיקו מבחוץ במתכת (ראה שו״ע אדה״ז סתנ״א ס״ח וס״י), ובליבון קל (וכבר האריכו בראיות לכאן ולכאן. ואכ״מ בזה. וראה מש״כ בקובץ הנ״ל בשוה״ג הא׳ להע׳ 4). וידועה הסברא, שבתנורים שלנו ה״ז בגדר הסיקו מבפנים, כיון שיש רק טס המפסיק בין גוף החימום לשאר התנור, ו(עוד זאת, ש)יש נקבים בטס. ובאמת, כו״כ הציעו להכשיר ע״י מחבת מלאה מים מבפנים, וכבכ״פ ע״י זיעה.
כן יש מחמירים מחמת ציפוי האמאייל שבתנורים, שיש שסברו שדינו ככ״ח. אלא שבשא״ס נהגו להקל בזה. ועו״כ צד קולא כיון שהציפוי דק, אינו מעכב החום.