כמה שי׳ בד״ז, וגם כמה אופנים בזה. ובפרטיות:
במדליק לצרכי חול - ראה נימוק״י הלק״ט ציצית (יב, א ד״ה טלית). ראבי״ה סי׳ קצט. וכ״מ בסה״ת סרכ״ט. (ושם, שמותר להדליק קינסא או נר חול עבור נר אחר של מצוה). וכ״ה ע״פ פס״ד השו״ע סתרע״ד ס״ב. וכ״כ במג״א סרע״ט סק״ב. משנ״ב סרס״ג סק״ז. ועיי״ש בבה״ל ד״ה שתי. שם סקנ״ז. (וצ״ע במג״א סקנ״ד סקכ״א שכ׳ להתירא. ועייש״ע סק״כ. וראה בפמ״ג בא״א שם. ובא״ר שם סק״כ בסופו).
ולכאו׳ גם לפני הברכה י״ב גדר ביזוי מצוה, כיון שנדלקו לכבוד שבת. וכ״מ בבה״ל שם. ועד״ז בשו״ת התעוררות תשובה ח״א סי׳ קס בסו״ד.
[ועוד טעמא אחרינא איכא בגווה, משום שהוקצה למצותו - ראה מג״א סקכ״ז. לבו״ש ומחה״ש שם. ועיי״ע בשו״ע אדה״ז בקו״א סק״ז. סרס״ה סק״א בסופו. שו״ע אדה״ז סתקי״ד סכ״ד ואילך. ואכ״מ. וראה שש״כ פמ״ד הע׳ לד].
נר מצוה מחבירו - במג״א רסי׳ תרעד מד׳ המרדכי ועוד שנהגו להחמיר. ועיי״ש בביהגר״א ס״ב. [וראה שפ״א שבת כב, א ד״ה מנר, בדעת רש״י]. אבל בפמ״ג בא״א שם, דאפשר שהמנהג להחמיר רק במדליק ע״י קינסא. וכ״כ במשנ״ב סרס״ג סק״ד. (אמנם, בראב״ן שבת סש״מ מ׳ שהידור מצוה שלא להדליק גם נר מנר לחוד). ולפ״ז, אין להדליק הגפרור מנר שבת. וכן המנהג.
ועיי״ש במשנ״ב בבה״ל שנתקשה דלכאו׳ נרות שבת חמירא טפי שרק הראשון בגדר נר של מצוה. וכת״ש בטעם ההיתר משום אורה ושמחה יתירה (ראה בארוכה בגדר תוספת אורה בגליון העבר - במ״מ וציונים להלכה תרטז). ולפ״ז י״ל שמותר להדליק גם נר שבת של קטנה מנר אחר.
ובדוחק גדול אוי״ל בכ״ז, שלב בי״ד מתנה, וע״ד נרות ביהכ״נ (ראה שו״ע או״ח סקנ״ד סי״ד), אף שהמדובר בנרות של יחיד, ונחלקו בגדר לב בי״ד מתנה בשל יחיד (ראה אצלנו הלכה יומית אות שפג. ועיי״ע במ״מ וציונים אות תכט). וילע״ע.
ובנוגע לנר של יו״ט, להדלקת הגאז וכיו״ב - שקו״ט בזה שי״ל דנר יו״ט שאני, והוא לכם לכל צרכיכם. וראה שש״כ פמ״ד הע׳ לה. שו״ת מגדנות אליהו או״ח ח״ג סי׳ קה.
ועוד ילה״ע ממש״כ הב״ח בסתרע״ד בשם מהרש״ל שמותר להדליק מנר ביהכ״נ במוצ״ש לילך לבית שג״ז בכלל נר מצוה.
ויל״ע, ע״פ המנהג שלא לחבר ב׳ נרות כא׳ ביו״ט (להבדלה). ולכאו׳ גם כשמדליק נר מנר, ה״ה מחוברים בשעת מעשה ואח״כ מפרידם. וראה מש״כ בזה בשש״כ פס״ה הע׳ לב.
ונכון להעיר בכאן ממש״כ בעט״ז סק״א ובבאה״ט סק״ט (ועוד) שטוב שלא להדליק נש״ק ע״י קינסא כ״א ע״י נר מיוחד (של שעוה). וראה מהרש״ל שבת קיט, א בפי׳ הגמ׳ שם.