ראה הנסמן אצלנו במ״מ וציונים להלכה יומית אות רמח. ולא אמרו רבנן בכפיל״א.
והסברא שבזמנינו מקפידים - כ״ה בערוה״ש סי״ד סי״א. וגם הוא לא כתבה כ״א כמסתפק. אבל עד״ז הוא ביפ״ל סי״ד סק״א. וכ״כ בבא״ח לך ש״א ס״ו. וראה גם שו״ת צי״א חי״ב ס״ז.
ומסתברים שכיון שרווח המנהג לסמוך על סתימת השו״ע ליטול טלית של חבירו גם בזמנינו, באם השאיר טליתו בביהכ״נ, עכצ״ל דלא חש להא מילתא.
אבל פשוט שבאמצע התפלה ל״ש לומר כן. וע״ד ישיבה בסוכתו שלא מדעתו בשעה שהוא שם (ט״ז סתרל״ז סק״ד. אדה״ז שם ס״ט).
ובדין נתחלפו לו כליו - נפסק הדין (שו״ע חו״מ סי׳ קלו ס״ס. אדה״ז הל׳ גזילה וגניבה ס״ל) בסתמא לאיסור. ובשו״ע אדה״ז (שם) מפורש שכ״ה גם אם חבירו משתמש בשלו, שה״ה כגוזל מן הגזלן, ואסור לעשות דין לעצמו. (ודלא כמ״ש כמה מפוסקי זמנינו להיפך). ויתכן דמיירי רק באופן כזה שחבירו לקחו בכוונה (ובבא״ח תצא ש״א ס״י להיפך שבלקחו במזיד מותר ליקח שלו), או שא״י בבירור שחבירו לקח שלו, משא״כ ביודע בבירור שהתחלפו בטעות זב״ז. וראה גם ערוה״ש ס״ב דמ׳ שפי׳ עד״ז. וצ״ע. וראה עד״ז בשו״ת אבן ישראל ח״ח סצ״ו. אבל במהר״ם גאלאנטי סכ״ב מפורש דמיירי שהחליפו של זב״ז בשוגג. וצ״ע כוונתו בסו״ד: עד שיחקור וידע האמת איך שהוא.
והעולם נוהגים היתר בכ״ז. וכבר מצינו בשו״ת תרוה״ד סשי״ט שהמון עם טועים בפשיטות דין זה.
ובאמת, נתחבטו האחרונים ליישב המנהג. ובערוה״ש שם ס״ב שאין מקפידים בדבר, ואין בזה חשש גזילה לפי שכך נהגו. (ועד״ז הוא בכסף הקדשים שם לענין נעליים שבמקוה, דלא קפדי ע״ז. אבל עייש״ה דלאו סיפא רישא, שבגמר דבריו כ׳ להתיר מטעם אחר לגמרי. וצ״ע).
ועדיין אינו מעלה ארוכה במקום שאין הכרח שאין מקפידים. ובשו״ת שבה״ל ח״ו סוסי׳ רלח ר״ל שגם בזמנינו אין דרך להקפיד. וכמדומה שהוא היפך המציאות. ועד״ז הוא בשו״ת אג״מ או״ח ח״ה ס״ט סק״ז. אבל שם שבודאי יש מקומות שלא נהגו כן. ויתכן שכ״ה במקום קטן מאד, בביהכ״נ של כפרים, ובבית המשתה כיו״ב, שכולם מכירים זא״ז.
וראה אמרי יעקב שטרן (לשו״ע אדה״ז שם בבי׳ ד״ה ה״ז) עוד כמה ישובים ללמד זכות. ומצאתי כדבריו בערך שי שם שכ׳ שבמצוי כמותו בשוק מותר משום ס״ס. וראה בשו״ת מנח״י ח״ג סי״ז - בעבר זמן רב. ועד״ז בהליכות שלמה דיני ביהכ״נ סי״א, שבאופן כזה לא קפדי אינשי. ועיי״ע שו״ת קנין תורה ח״ב סצ״ה. וראה הנסמן בתורת האבידה פ״א הע׳ 15. ועצ״ע.
והנת׳ בפנים, שמ״מ אפשר לברך - כ״כ בברכת הבית של״ז ס״כ. וראה פת״ח אבידה פ״ד סקמ״ה. ושו״ר עד״ז בשו״ת בצל הטוב ס״ה. וכן מורין בי מדרשא.