כבר נתחבטו רבים ושלמים בגדר מצות הדלקת נש״ק כשיש כבר אור החשמל (ראה בהנסמן בקיצור דיני ומנהגי נרות שבת קודש פ״ב הע׳ 1*).
ותחילה וראש, ילהק״ת ד׳ מהרי״ל בשו״ת סנ״ג, שממנו יתד ופינה לכללות הענין, במש״כ ליישב המנהג שמדליקים כמה בע״ב על שולחן א׳. והו״ד בב״י וברמ״א או״ח סרס״ג ס״ח.
ושם בשו״ת מהרי״ל הביא בשם מהר״ם בנוגע להדלקת נרות ביהכ״נ ביו״ט: אע״ג דשרגא בטיהרא מאי אהניא וכו׳ דכל מה דמיתוסף נרות נהנה וחשיבא צורך היום ומצותו ה״נ כל מה שמוסיף אורה חשיב הנאה טפי. ונמצא הוא בשו״ת מהר״ם מרוטנבורג (ד״ב סמ״ז - ע׳ 120), ושם: שמדליקין נרות בביהכ״נ ביו״ט שחרית כשהוא יום וכו׳ שברוב אורה איכא שמחה וכו׳, עכ״ד. וא״כ כש״כ וק״ו בנדו״ד שמדליקין בין הערבים.
ואכן, נתפשט המנהג בכל תפוצות ישראל לסמוך בשופי ולהדליק בברכה, משום תוספת אורה, לא רק בב׳ וג׳ בע״ב על שולחן א׳, כשכאו״א אוכל משלו, אלא גם בסמוכים על שולחן בעה״ב, כגון אמה ובתה, כלה וחמותה וכיו״ב (ראה א״א מבוטשאטש ס״ח. תהל״ד סק״ז. מנחת שבת סע״ב סקכ״ט. קצוה״ש סע״ד בבדה״ש סקכ״ד. וראה קיצור דיני ומנהגי נש״ק פ״ג הע׳ 20. וש״נ).
וה״ה והוא הטעם, במנהג ישראל מן קדמת דנא שגם הבנות שהגיעו לחינוך מדליקין נרות על שולחן האכילה (ראה ערוה״ש ס״ז. ונת׳ בלקו״ש חי״א ע׳ 288). וכפי שנת׳ בריבוי שיחות קודש, בשרשי המנהג וחשיבות הענין (ראה קיצור דיני ומנהגי נש״ק פ״ז. וש״נ).
[ואדרבה, מעליותא איכא בהכי, יותר מהנהוג בכלה וחמותה, שכיון שהדלקתן משום חינוך, אין חשש כלל במה שמדליקות, שמשום חינוך מצוה מותר לספות איסור בידים (תוד״ה שה - פסחים פח, א. מג״א (ואדה״ז) סשמ״ג סק״ג (ס״ח). אלא, שסברא זו יש להנדז בה קצת, להאומרים שמה שמותר להאכיל לקטן מפסח היינו לפי שאינו בר מינוי, משא״כ כשלא נמנה בפועל, שבדבר שאי״ב גדר מצוה ל״ש חינוך - ראה שו״ת משיב דבר סמ״א. מנ״ח מ׳ ז בסופה. אבל ראה בארוכה בלקו״ש חכ״ו ע׳ 72 ואילך בדעת המג״א ואדה״ז (כפשטות דבריהם) שגם כשלא נמנה בפועל אי״ב משום ספי׳ בידים).
ואף גם במה שהאם מדליקה אחרי הדלקת הבנות (כנהוג בד״כ) - י״ל עפמש״כ בראבי״ה שבת סקצ״ט (לא רק לגבי חנוכה, כ״א לגבי שבת) שאם הדליקה חש״ו וקטנה חסר מצוה. וא״כ שפיר מברכת על הדלקתה (גם לאחרי הדלקת הבת הקטנה). אלא שאדה״ז האריך בקו״א לסרס״ג סק״ג שעיקר המצוה היא בהנאה לאורה, וגם בהדליקו נכרי אפשר לברך. ומ״מ, עדיין י״ל כנ״ל, שגם לאדה״ז ההדלקה היא חלק ממעשה המצוה, ובהדליקה קטנה חסר חלק מפרטי המצוה, וכל׳ אדה״ז שם סי״א ״שעיקר מצות הדלקת נר שבת אינה ההדלקה בלבד וכו׳״, דתרוויהו איתנהו אלא שעיקר המצוה היא ההנאה. ואכ״מ עוד בזה].
וככל הדברים והאמת האלה, כ״ה גם במה שנהגו להדליק גם כשיש אור החשמל, שאין כאן בית מיחוש משום שרגא בטיהרא, וכנ״ל.
ויתר על כן, ראה בא״א מבוטשאטש ס״ח, שגם להמחבר אין לחוש משום ברכה לבטלה כשיש תוספת אורה, שכבר קימו וקיבלו הנשים להדליק, וקבעו עליהם חובה, עיי״ש טעמו.
וראה גם עד״ז בברכ״י שיו״ב סק״ד (בב׳ וג׳ בעה״ב). כה״ח סקנ״ו (ושגם בספרד י״נ כן). ועד״ז לענין בעל שרוצה להדליק ג״כ (ראה מש״כ הבא״ח שיכול לכוון שלא לצאת - שו״ת תורה לשמה סע״ח. רב פעלים ח״ב ס״ה. ומ״מ, כיון דאפשר בהכי כותב להתיר רק בחדר אחר. אבל ראה בא״ח נח ש״ב ס״ב וס״ה. ובשו״ת אול״צ ח״ב סי״ח סק״ה, שגם לדידהו מקום לסמוך שתדליקנה הבנות בברכה).
וכבר העירו (וראה הנסמן בשו״ת נחלת לוי ח״א סכ״א) מד׳ הב״י שהביא מש״כ באר״ח בשם מהר״י אבוהב שמדליקין נר של חול לפנ״ז, ואח״כ מדליקים של שבת. ומכאן יש ללמוד שגם להמחבר אין חשש במה שדולק נר של חול, וה״ה בנר החשמל שלא נדלק לכבוד שבת.
כן להעיר ממה שאפשר לצוות לנכרי להדליק נר א׳ ביה״ש, אף אם יש כבר נר דלוק (שו״ע אדה״ז סי״א).
ואיכא למשמע הכי גם מן הדא, ממש״כ המג״א בסקט״ו, שאין חשש ברכה לבטלה במה שאין הנרות דולקות עד הלילה, כיון שאכל לאורן ונהנה מהן בסעודת שבת, אף בעוד היום גדול. וכ״ה בשו״ע אדה״ז שם סי״ג. משנ״ב סק״מ. ומינה, שגם בכה״ג שדולק נר חשמל, יוצאת יד״ח נש״ק, ול״א שרגא בטיהרא מאי אהני.
אבל בלבו״ש מפרש לה באו״א, והוא עפ״ד הא״ר שם סק״כ, שנהנה לאורן לאחרי שכבר באה השמש (וג״ז יסוד לעצה שבפנים).
והנה, מבואר בכ״מ שגדר תוספת אורה שייך רק במקום אכילה - ראה שו״ע אדה״ז ס״י. שם סוסי״ד. וראה קצוה״ש סע״ד בבדה״ש סקכ״ב. ואף למשנת״ל שהדלקת נרות במקום אור החשמל עדיף טפי מדין תוספת אורה - מ״מ בשרגא בטיהרא ה״ז ברכה לבטלה כשאין ההדלקה במקום האכילה, כדמוכח מזה שבאוכל בחצר אי״מ אם אין הנרות דולקות עד הלילה (מג״א שם. שו״ע אדה״ז סי״ג (הנ״ל). וראה בארוכה מעדני אשר (לונצר) שבת סל״ו. ושנ״ת).
[וצ״ע עפ״ז בהדלקת נרות של ליל יו״כ. ואף את״ל שלא לחוש מחמת אור החשמל שלא הודלק לכבוד יו״ט (ודלא כנ״ל), עצ״ע מה שכל בני הבית מדליקות במק״א. וכפה״נ סמכו על כך שתוספת אורה מהני שלא במקום אכילה, ודלא כנ״ל (ראה מעדני אשר שם), או שמברכים משום מנהג. וראה בארוכה מאורות נתן (קופרשטוק) פ״כ סקכ״ד ואילך. שם פ״ז סי״ח ואילך].
והנה, בעולת שבת סק״ו כ׳ שעדיף להדליק בשאר החדרים. והב״ד במשנ״ב סקמ״ה. אבל בימינו שיש אור החשמל ודאי עדיף טפי במקום האכילה, כבפנים.
וראה בהנסמן בפסקי תשובות סק״ל. ועיי״ע בכ״ז בארוכה שו״ת מאזני צדק ח״ג או״ח סי״ג-טו.