ראה דרושי הצל״ח דרוש ד אות כב. ונמצא כן גם בשו״ע אדה״ז סקס״ה ס״א בחצע״ג. ועייעו״ש בסי׳ קנח סט״ז.
והנה, בצל״ח שם כתב שבמפסיק בין נטילה לברכה יטול ידיו שנית. ובפוסקים לא הובא להלכה. ויש שעוררו דמאי אהני נטילתו שנית, כיון שכבר טהר ידיו. וראה בית ברוך לחיי״א כלל מא סכ״א. ברכת שמים. וראה גם כה״ח סקנ״ח סקפ״ה. וראה שו״ת שבה״ל ח״ג סי״ב. יבי״א ח״ח או״ח ס״כ.
אבל בהפסק בין ברכת נט״י להמוציא - הרי קייל״ן מעיקר הדין שמותר להפסיק, אלא שטוב לחוש וליזהר. ובפשטות, היינו ממדת חסידות וכיו״ב. ונפק״מ במקום צורך - בעניית דבר שבקדושה (ועוד כמה דוגמאות כיו״ב באחרונים).
(אבל להעיר שבסדר נט״י לסעודה ה״ו כ׳ אדה״ז בלשון: צריך ליזהר. (וכן להעיר מל׳ אדה״ז סקס״ה שם: א״צ ליזהר). ועי׳ בהערות תורת מנחם לשם).
ובכל אופן, לכו״ע א״צ לחזור וליטול. וראה משנ״ב סק״ו. שו״ת לבו״מ מהדו״ת או״ח סי״ט. וראה בשו״ת בא״מ ח״ה סמ״ד, שמ״מ טוב לחזור וליטול ידיו. ואף שלא הביא שום ראי׳ מוכחת לזה, הרי מהיות טוב אל תיקרי וכו׳.
(ועיי״ש שכתב מסברא לדמות למים אחרונים, עיקר ושרש הענין - לדידן - דתיכף לנטילה ברכה. ולהעיר שאפי׳ במים אחרונים, לאו כו״ע מודו שמועיל בחוזר ונוטל ידיו עוה״פ. ראה שו״ע אדה״ז סרע״א סי״ב (עכ״פ שאסור לכתחילה). אבל ראה שו״ע אדה״ז סקע״ט ס״ה. לוח ברה״נ פ״ז ה״ה. סדר ברכה״נ פ״ה ה״ה.
ודא״ג: בשעתו הערנו בד״ז לידידנו הגרא״ב פעווזנער שליט״א שכתב בארוכה להוכיח במישור באופן וסדר כתיבת שו״ע אדה״ז (ונזכר גם אצלנו במ״מ וציונים להלכה יומית אות תפד), שהרי בסקע״ט נקט אדה״ז שבחוזר ונוטל מים אחרונים אין דין הפסק. וכ״ה בלוח ובסדבה״נ הנ״ל. ובהל׳ שבת סרע״א סי״ב פסק שאינו מועיל. והנה, לפי המקובל אצלנו, נמצא שבהל׳ שבת חזר בו מהל׳ בה״נ. ושוב חזר בו עוה״פ בלוח ובסדבה״נ, והכריע כבהל׳ בה״נ!
אבל לדברי הרה״ג הנ״ל, שלאחרי כתיבת הלוח וסדר ברה״נ הועתקו חלק מהדברים לתוך השו״ע, א״ש).