1 פרטי הדינים בשו״ע או״ח סשי״ח ובנו״כ. ובמג״א שם סקכ״ח ע״פ הירושלמי שבת פ״ג ה״ד למנוע מליתן גם בכ״ר שאהיס״ב משום הרחקה. וכ״ה בשו״ע אדה״ז שם סי״ז.
ולענין דבר גוש - כ״ד המג״א שם סקמ״ה. ושם דכש״כ בצלי. וראה פליתי סי׳ קה סק״ה. פמ״ג או״ח סשי״ח במ״ז סקכ״ד. ובארוכה - בשו״ת הצ״צ יו״ד סס״ה. ולהעיר שעיקר ד׳ הצ״צ שם הם בדחיית ד׳ הבינ״א בשו״ת סמ״ז. וצ״ע אם ס״ל כן למעשה. (והערנו מזה במ״מ וציונים להלכה יומית אות תעז - לענין אחר). ולהעיר מלשונו שם: לו יהא כדבריו שדבר גוש בכ״ש אינו מבשל רק מבליע ומפליט. ובסו״ד נוטה שדבר גוש מבשל רק בדוחקא. (ולהעיר מפס״ד להצ״צ או״ח סתמ״ז סק״ג, אלא שזהו לענין מבליע ומפליט ולגבי חמץ בפסח). וראה בהנסמן באנציק״ת ערך כלי ראשון הע׳ 27 ואילך.
ובדעת אדה״ז בקו״א לסרנ״ג סקי״א - האריכו בכ״מ. ויש שנדחקו לפרש מחמת כמה טעמים שמש״כ שם אינו למעשה, והוא רק לדבריו דהמג״א. אבל ראה מה שכתבנו בעניותין במ״מ וציונים להלכה יומית אות שצ. ועפמשנ״ת אצלנו שם, נפל היסוד ונפל הבנין. ועוד ועיקר, שצע״ג לומר ולפרש בל׳ אדה״ז ״א״כ יש לעשות איפכא וכו׳ וכן המנהג פשוט״ שאין כוונתו כפשוטן של דברים. וכמדומה שבשעתו הערנו מזה בקובץ הערות אהלי תורה שי״ל בשנת תשנ״ו, בהערות לס׳ שבת כהלכה. ואינו תח״י כעת.
ובשעתו ראיתי לח״א שליט״א בא׳ החוברות (כמדומה שי״ל בכולל אברכים דמלבורן) שכ׳ לפרש באופן מחודש שבאמת הכוונה שם בקו״א לענין מבליע ומפליט, ולא לענין בישול, ומ״מ לגבי חימום הרוטב ע״י הקטניות שהם דבר גוש, סגי בהכי לעבור על איסור בישול. ואף ששמועה זו נאה, מ״מ ק׳ לחדש כן ללא יסודות בש״ס ופוסקים.
ויתכן לומר, שמה שלא הביא כן אדה״ז בשום מקום בשו״ע עצמו, היינו משום דספוקי מספקא לי׳ אי דבר גוש מבשל ג״כ או שרק מבליע ומפליט, ובפרט שלאו כו״ע ס״ל הכי לענין מבליע ומפליט. ולא רצה להורות לא להקל ולא להחמיר. ומצינו עד״ז בכ״מ שסתם הדברים בפנים השו״ע, ולדוגמא בסי׳ הנ״ל גופא, לענין תנאי חזרה בקדירה ריקנית, שבקו״א סק״ח הראה פנים לכאן ולכאן, ובפנים סתם הדברים (ראה תהל״ד שם סקי״ח). אמנם, בנדו״ז שבקו״א שם, שעצת המג״א אינה מעלה ארוכה למחמירים בגוש ונמצא חומרו קולו, ע״כ הכריע שיש לעשות איפכא. ואכן בסשי״ח סל״א השמיט ד׳ המג״א לענין גוש, וכן מש״כ הט״ז שם סקכ״ד עד״ז. ולאידך שינה מל׳ המחבר שם סי״ט: אסור לטוח וגו׳ על הצלי בעודו כנגד המדורה. וכתב בלשון סתמי: בעודו חם שהיס״ב. ולא פי׳ להדיא שכ״ה גם בהעבירו לכ״ש. ובאמת, סתימת הדברים שם נוטה יותר לפרש שבכל גוונא מיירי, גם כשהעבירו לכ״ש.