1 בפסקי רבינו יחיאל מפאריטש סמ״ז, שע״י השיפה נעשה חם והיס״ב. אבל לא נמצא כן בשאר הראשונים. ובמציאות, אצלנו אינו כן. וראה גם במרדכי - הובא בב״י יו״ד סוסי׳ קכב, ע״ד מה שמוליכים הסכינים להשחיז בבית אומן גוי.
וקייל״ן שדוחקא דסכינא אינו מפליט בצונן בדבר שאינו חריף. ואין בליעה יוצאת מכלי לכלי בלא רוטב. ואף גם אילו היו מרטיבים את המשחזת - אין רוטב קצת בכלל רוטב לענין זה (ראה אצלנו במ״מ וציונים להלכה יומית אות שנב).
ואף שסתם סכין שמנינותו קרוש עליו, ואין לחתוך גבינה בסכין ש״ב מה״ט (וראה בארוכה במ״מ וציונים להלכה יומית אות תלה) - סגי בנעיצה בקרקע, ובהדחה ושפשוף מעלייתא כנהוג בזמנינו (עיי״ש). ועוד וג״ז עיקר, דהיינו רק לחתוך באותו סכין עצמו.
וראה גם שו״ת שבט הקהתי ח״ד סי׳ קצב.