ראה שו״ע אדה״ז סתפ״ו. וראה בפרטיות בהלכה יומית אות רלה.
וידועה דעת הגרא״ח ע״ה נאה (בשיעורי תורה סי׳ ג סקי״ז. ואמור רבנן בכפיל״א בשיעורי ציון סי׳ ג הע׳ 6 - ע׳ יח. ועייש״ע הע׳ 89), לפרש בד״ז שיש לחלק בין חללים הנראים לעין, וחללים שאינם נראים במוחש, ונקראים בלשונו נקבי הטבע (פארען). וראה שו״ת צי״א ח״ו סי״א. וכבר הקשו ע״ז בכ״מ. וראה גם קובץ יגדי״ת שנה ט חו׳ א. ואכ״מ. וכן ידועה הסתירה בדעת המשנ״ב בזה - ראה שם סר״י סק״א. סתפ״ו סק״ג. וכמה אופנים נאמרו בישוב הדברים. ורוב התי׳ אינן מניחות את הדעת. ועצ״ב. ולהעיר מקיצור תולדות הח״ח ע׳ מב.
וכו״כ שיטות בד״ז מן הקצה אל הקצה. וראה גם שו״ת תורת חסד או״ח סי׳ ו.
וליקט וקיבץ כל השיטות בזה - בס׳ ארחץ בנקיון כפי (פרץ) ח״ב סל״ו (לסי׳ קנח ס״ב), עיי״ש באורך.
והנה, הקשה לי אדם קשה כברזל, דלכאו׳ בהכרח שאין לשער החללים, שהרי מתמעכים בפה בשעת הלעיסה, ואנן הנאת מעיו או גרונו עכ״פ בעינן (וראה לעניננו ברשב״א שבת צא, א). ומכאן רצה להוכיח שהכוונה לנקבי הטבע, וכדעת הגרא״ח ע״ה נאה.
אבל עכצ״ל דאזלינן בתר הכנסתו לפיו, וכמו שהוא בכמה דיני תורה - ראה חולין קג, ב. רמב״ם מאכ״א פ״ב ה״ד. וכן מצינו להדיא לענין שיעור כזית, שכשהוא בפיו ומרוסק פוחת שיעורו - ראה בשו״ת תרוה״ד סקל״ט מד׳ המרדכי פ׳ ערבי פסחים, סדר פסח.
[וראה זה פלא בשו״ת ברית יעקב או״ח ס״א בדיוק ל׳ הרמב״ם מאכ״א פי״ד ה״ד, שפחות מכזית חלב ונבילה שתפח ועמד על כזית (שמה״ת אין דינו ככזית) חמור יותר משאר חצי שיעור, כיון שמדרבנן דינו כשיעור שלם. ונפק״מ לענין מאכילין הקל קל. עיי״ש].