515. Do I have to wear tzitzis?
The mitzvah of tzitzis isn’t a mitzvah chiyuvis, one that we are commanded to actively seek out, but rather a mitzvah kiyumis, one that becomes obligatory only if a man chooses to wear a four-cornered garment. However, the Gemara states that a malach (angel) informed Rav Katina that those who don’t wear tzitzis are a target for Divine punishment b’idan rischa (at a time of Heavenly anger).
Poskim add that since wearing tzitzis at all times has become accepted by Klal Yisrael, this minhag (custom) has become mandatory and has assumed the status of a neder (vow), and falls under the category of “Al titosh toras imecha” (Do not forsake the Torah of your mother). This principle applies to all minhagim that have been accepted by Klal Yisrael, but is particularly true for the mitzvah of tzitzis since it has the status of a mitzvas aseh min haTorah (Biblical commandment), a mitzvah which is fulfilled every moment while wearing it, and in view of its vital purpose—“Uzchartem es kol mitzvos Hashem”, to remember Hashem and His mitzvos at all times.
Poskim also cite the Arizal’s enjoinder never to remove our tzitzis except as necessary in the bathroom or when bathing, or under similar circumstances. Tzitzis should be worn even when it’s hot, while exercising or when doing work that might make the tzitzis dirty; Still, we should try to prevent the tzitzis from getting soiled, and if necessary, have spare tzitzis for davening, and for Shabbos and Yom Tov.
תקטו. האם אני מחוייב ללבוש ציצית?
מצות ציצית אינה ‘מצוה חיובית’, דהיינו שבעצם יש עלינו חיוב להשתדל לקיימה, אלא ‘מצוה קיומית’, כלומר שאנו מתחייבים בה רק במקרה שאנו בוחרים ללבוש בגד בעל ארבע כנפות. מכל מקום, בגמרא מנחות כתוב שמלאך הודיע לרב קטינא שאלו שאינם לובשים ציצית עלולים להענש מן השמים “בעידן ריתחא” (ברגע של כעס, כשמדת הדין שולטת).
הפוסקים מוסיפים ומעירים שמכיון שלבישת ציצית הפכה לנוהג מקובל אצל כלל ישראל, מנהג זה הפך לחיוב ויש לזה גדר ותוקף של נדר, ונכלל בבחינת “אל תיטוש תורת אמך”. כלל זה, שתקף בעצם לגבי כל מנהג שנתקבל אצל כלל ישראל, מקבל משנה תוקף כשמדובר במצות ציצית שהיא מצות עשה מן התורה, שמקויים מחדש בכל רגע שמלובשים בה, ובפרט בהתחשב במטרתה החיונית—”וזכרתם את כל מצות ה’”, לזכור את ה’ ואת מצותיו תמיד.
הפוסקים אף מביאים את דברי האריז”ל שהורה שלעולם אין להוריד את הציצית אלא כשיש צורך בבית הכסא וכשמתרחצים, וכל כיוצא בזה. את הציצית יש ללבוש אף כשחם, כשמתעמלים או כשעסוקים בעבודה שעלולה לטנף את הציצית; כמובן שיש להשתדל שהציצית לא תתלכלכו, ואם יש צורך, ללבוש ציצית חילופית בשעת התפלה ובמשך השבת וימים טובים.
מנחות מא, א. טושו״ע או״ח סכ״ד ס״א (ונת׳ בלקו״ש חל״ג ע׳ 99 ואילך). שם ס״ו. שו״ע אדה״ז שם ס״א וס״ח.
וראה פס״ד להצ״צ ב, א - הובא אג״ק ח״ח ע׳ שס. וראה עוד בהנסמן שם. הנסמן בשו״ע אדה״ז מהדו״ח שם.
ובדע״ת או״ח סי׳ ח ע״פ האו״ז (דיני ברכת המוציא סוסי׳ קמ) שמ״מ מדרבנן חייב, וכל שנוהג בו נעשה כחובה. וראה שו״ת אג״מ ח״ד ס״ד. [ובסה״ש תשמ״ט ח״ב ע׳ 541, שמה שאינו מחוייב בה הוא לפי שצ״ל ״לדעתך״, עיי״ש].
ובכ״מ הזהירו בגודל שכר מצות ציצית, ששקולה כנגד כל המצות, והפכו. ואכ״מ.
בהמובא בפנים מכתהאריז״׳ל - ראה כה״ח סכ״א סקט״ו. וראה שו״ת צי״א חי״ד סמ״ט. אז״נ ח״ב סנ״ה. וראה אג״ק חי״ז ע׳ כז.
וצ׳ שיהא מכובס - כה״ח סכ״ד סק״ג. ולהעיר מדין ציצית נאה, ומסתימת ל׳ אדה״ז (סכ״ד ס״ג) מ׳ שהוא מדאורייתא - ראה לקו״ש חי״א ע׳ 241.