ראה אהלי שם כלל ב סקכ״ג - הובא בשו״ת מנח״י ח״ז סקי״ז. אבל שם מיירי בנשתקע שמו לגמרי, ולא במי שהוסיפו לו שם. וראה שם ח״ח סקכ״ז. ח״י סקל״ב. שבה״ל ח״ח סרפ״ו סק״ג. משנ״ה חי״ד סי׳ קמ. פתחי חושן ירושה ואישות קונט׳ בעניני כתובה ע׳ תקטז (ובהע׳ שם ר״ל שאי״מ מה שיחתמו עדים על הראשונה, וצריך חתימת בי״ד של ג׳). שו״ת שדה אלחנן ח״ב סכ״ט. וראה בהנסמן בהנישואין כהלכתם פי״א הע׳ 175. משפט הכתובה פס״ח.
ברם, כגון דא צריך לאודועי, שהדעת נוטה שא״צ כתובה חדשה כלל, ולא עדיף משטרי חוב שלא מצינו בשום מקום שא״י לגבות בשטר הישן. ובפשטות, ניתן לגבי׳ ע״י עדים שכך הי׳ שמו בעבר (אא״כ באופן שנשתקע שמו לגמרי).
ואדרבה - בכותב כתובה חדשה ה״ה מפסידה מלגבות ממשועבדים משעה הראשונה.
וגם ה״ז מיחזי כשיקרא במה שמעידים העדים איך שאמר פב״פ בשם החדש הוי לי לאנתו, והרי כשאמר כן לא כך הי׳ שמו (משא״כ בנוסח מיוחד של כתובה, שהתקינו מקצת חכמים אחרונים).
והעיקר בכגון דא, שהוספת שמות לחולה וכיו״ב לא חדשה היא בארץ, וכל הספרים מלאים בד״ז, ועכ״ז לא מצינו בשום מקום שיעוררו שצ׳ לכתוב כתובה חדשה. [וקצת יש להוכיח מגוף השקו״ט הפוסקים אם מה שנכתב בכתובה מועיל להציל השם משיקוע (וראה אצלנו במ״מ וציונים להלכה יומית אות תסט) - שהרי לדידהו הכתובה גופי׳ כמאן דליתא דמי, באופן כזה. אבל ראה אהלי שם הנ״ל]. וכמה טרחו הראשונים בנוסח כתובה דאירכסא ודאשתכח טעותא וכו׳, ושתיקתם כהודאתם שבכגון דא א״צ בכתיבה חדשה. (ובפת״ח שם כ׳ לדייק משו״ת הרא״ש כלל טו ס״ד במש״כ דאין לכתוב שם הגר קודם שהוחזק בכתובה - של״כ להחליף הכתובה אח״כ כשהוחזק). וקייל״ן בכללי הפוסקים שבדבר הרגיל הו״ל להשמיענו בהדיא. וגם בשו״ת מנח״י שם ובפת״ח הנ״ל העידו בנו שבפועל אין המנהג כן. וראה מעשה רב שהובא בשו״ת שדה אלחנן שם. ובטוחני שכהנה וכהנה, מעשה רב, היו במשך הדורות לאלפים ולרבבות. ועד היום הזה לא מצאנו שריד לכתובה כזאת שנכתבה בדורות הקודמים, והרי כתובה אית לה קלא (אלא שבד״כ הקול הוא מצד הנישואין - גיטין יח, א. אבל ראה ריטב״א ב״מ (ז, ב ד״ה אלא) גם בנוגע לכתיבת כתובה חדשה, שכתובה נעשית בבי״ד ובפרסום וקלא אית לה, וממילא לא חייש ר״י לשתי כתובות. אבל לא קייל״ן כר״י).