שו״ע או״ח סק״ד ס״ז. אדה״ז שם ס״ה.
וכשאין הש״צ מכוון להוציאו להדיא - ראה עוד יוסף חי משפטים ס״ו. אבל ראה בשו״ת אג״מ ח״ג ס״ד. ולכאורה, סתמו כפירושו שבכל גוונא - כשביכולתו לשמוע ברור מש״צ - יש לשתוק ולשמוע מהש״צ, שהרי בדבר הרגיל לא הוו שתקו הפוסקים מלהודיענו. וראה הנסמן בהלכה ברורה (יוסף) בירור הלכה סקט״ו. פסקי תשובות סקי״ד. ואכ״מ עוד.