בדין הוצאת כסא גלגלים בעצמו - נחלקו בזה הפוסקים. וראה שערים מצויינים בהלכה לאאזמו״ר זצ״ל ספ״ד בקו״א לס״ה. הנסמן בארחות שבת פכ״ח סקע״ב ובהערות ס״ק רעו. פסקי תשובות הנדמ״ח סש״א סקכ״ג. וש״נ. ואכ״מ כעת.
ובהשקו״ט בהוצאה ע״י נכרי - ידוע שבשו״ת מהרש״ג ח״ב סי״ג החמיר בזה. וכן גם בשד״ח אס״ד מע׳ יו״ט ס״א סקל״ב. ואף שכו״כ מקילים - מפורסם שאצל מורי ההוראה בימינו אין דעה אחידה בד״ז.
ומטעמי האוסרים: שהוא דבר הנעשה בפירסום ויבואו להתיר גם שלא במקום מצוה (וכבר שמענו עד״ז דיבת רבים מסביב, קול המון עם, לדמות מילתא מילתא, להסיע בקביעות עגלת תינוק ע״י נכרי בכדי שיוכלו לסעוד
סעודת שבת אצל ידידים); שבמקום שאינם בני תורה יזלזלו בכבוד שבת; שאי״ז מצוה כיון שיכול להתפלל בביתו, או לסדר שם מנין; שלא התירו שבות דשבות במקום מצוה כל דהו כ״א במצוה גמורה; שאי״ז שבות דשבות, כ״א שבות גרידא (שה״ז כאילו הוא מטלטל בעצמו, או שדין עיירות הגדולות כרה״ר).
וראה שו״ת אג״מ או״ח ח״ד סי׳ צ שהתיר בכרמלית במקום שיהא צער גדול. וראה מש״כ בשו״ת מנח״י ח״ב סקי״ד. שבה״ל ח״ז סל״ז. מלכים אומניך פ״ו הע׳ כז. וראה עזרה כהלכה פ״ה סי״א.
והנה, לפעמים עצם היציאה מחוץ לפתח ביתם הוא ליתובי דעתייהו, ויש לדון בכל ענין לגופו. והכל לפי ראות עיני המורה.
אבל לא נתקבלה כלל דעת המחמירים שלא לטלטל גם במקום עירוב משום זילותא דשבתא - ראה בשמ״ב לאאזמו״ר זצ״ל שם. שם סי׳ פ בקו״א סק״ע.