לענין הסתכלות ברשע - מגילה כח, א. ובמג״א סרכ״ה סק״כ שדוקא להסתכל בו ביותר.
הסתכלות בקשת - חגיגה טז, א. ובאבודרהם הובא בב״י או״ח סרכ״ט דאין מסתכל הרואה כי המסתכל מוסיף ומדקדק בהביטו. ובשו״ע שם ס״א: ואסור להסתכל בו ביותר. וראה לקו״ש חל״ה ע׳ 80 ובהע׳ 28. וש״נ.
בנשיא - חגיגה שם. ובפי׳ עיון יעקב: אבל לראות בו לפי שעה מותר בכולם, ואדרבה, מצוה נמי איכא בנשיא והיו עיניך רואות את מוריך [להעיר מעירובין יג, ב], וכן בקשת לברך עליו כדאי׳ באו״ח סרכ״ט. וראה שיחת ש״פ תשא תשכ״ה. מקץ תשכ״ז. תזו״מ תשמ״ב (תורת מנחם התוועדויות ע׳ 1383).
וכ״ה בכ״מ ובנוגע לכו״כ ענינים. ואטו כי רוכלא.
ומש״כ הסמ״ע חו״מ סקנ״ד סקי״ד (וצוינו בדע״ת או״ח סרכ״ה שם) ״הסתכלות בעלמא״ - כבר הקשו עליו ביד מלאכי כלל קעט. מקו״ח או״ח סרכ״ט. ועוד. והעיקר, דשאני התם להסתכל בבית חבירו שי״ל שאסור גם בראי׳ בעלמא, ראה עין זוכר להחיד״א מע׳ ה אות נ, דלפעמים נקט הסתכלות והכוונה לראי׳.
אני טרם אכלה לדבר, נתקבל אצלי ז״ע שו״ת הלכתא מאורייתא (כהן), שי״ל מקרוב, והמחבר האריך שם (ח״א סל״ז), ברשימה ארוכה, לא הניח דבר קטן, בהחילוק בין ראי׳ להסתכלות בכו״כ ענינים.
[וע״פ דא״ח, זהו פי׳ לאסתכלא ביקרא דמלכא - ראה לקו״ת שה״ש מא, ד. וראה שיחת מוצאי ש״פ חיי״ש תשל״ט ס״ב בפי׳ אסתכל באורייתא. ועד״ז בשיחת ש״פ תזו״מ הנ״ל. וראה סה״מ תש״א ע׳ 113].
ודא״ג בענין הסתכלות בנשיא - צל״ע קצת מש״כ בשעהמ״צ (עקב נא, א): ולא הייתי כדאי אז להסתכל בו (בכוונות של יחוד ק״ש, בכריעה במודים, בשעת אמירת קדושה), דלכאו׳ בכל הזמנים אין להסתכל. וראה בשלחן חי דלקמן. ואין הדברים מתיישבים על הלב. ולפמש״כ בטוב עין (ירו׳ יבמות פ״א ה״ו ד״ה וניחמי) שברבו מותר, א״ש. אבל בכ״מ ל״מ כן.
וילה״ע מצפע״נ (תשא לד, כט) בטעם הנחת המסוה ע״פ משה, לפי שהי׳ גדר מלך ואסור להסתכל. ולהעיר מספורנו שם, שבעת שהי׳ מדבר אתם הי׳ בלי מסוה כענין שנא׳ והיו עיניך רואות את מוריך. ועפ״ז, בשעת הלימוד מותר להסתכל. וכ״כ בשלחן חי סמ״ג ס״ב. (ושם, בביאור חי שבאם מסתכל בכדי להמשיך קדושה ע״ע מותר. אבל להעיר מהעובדא בתהלת חיים ח״א שמות ע׳ לד. ובכ״מ).
וראה גם שיחת ש״פ מקץ הנ״ל. ושם, שבעת לימוד התורה מותר בדרך ראי׳ עכ״פ. ובשיחת ש״פ תשא תשכ״ה נת׳ באו״א (וראה המשך הדברים בשיחת ש״פ ויקהל שם).
ובצפע״נ מקץ (מב, ח) שמה״ט לא הכירוהו אחי יוסף, לפי שלא הסתכלו בו מדין מלך. ועיי״ש בשיחת ש״פ מקץ הנ״ל, שאיסור זה שייך גם לדעתם שהי׳ נכרי. אבל שם שולל פי׳ זה.
[ובהמשך הדברים, בשיחת ש״פ מקץ הנ״ל נאמרו דברים חריפים בנוגע לההנהגה להסתכל בפני הנשיא, יעו״ש. וראה גם שיחת ש״פ במדבר תשכ״ט].
וכפשוט שאי״ז סותר לציור פני הרב במחשבה, ועד״ז הסתכלות בתמונה (והארכנו מזה במ״מ וציונים להלכה יומית אות שלג) - שהרי הטעם הוא משום השראת השכינה על פניו (ראה מהרש״א בחדא״ג שם).