המובא בפנים - הוא מילתא דפשיטא. והרי כל ישראל בחזקת כשרות (רמב״ם קדה״ח פ״ב ה״ב), שאין להחזיק שום אדם ברשע בשביל מיעוט (תוד״ה ואיבעית - בכורות כ, א), לפי שכל בן ישראל עשאו השם בתחילת ברייתו ישר ובחזקת כשר עומד עד שיוודע לך בבירור שיצא מדרך האמת והיושר (שו״ת מהרשד״ם חו״מ סש״י).
ולא זו בלבד, אלא גם באופן שאין לדון משום חזקת כשרות (דאיתרע חזקתו) - עוד כלל אמרו דאחזוקי איניש בגניבה לא מחזקינן (שבועות מו, ב. רמב״ם גניבה פ״ה הי״ב. שו״ע חו״מ סי׳ צ סי״א. וכעי״ז בשו״ע חו״מ סע״ב ס״ג ובסמ״ע שם), דלגנוב לא חיישינן דזה לא שכיח, ומירתת אולי יתפס ואנה יוליך חרפתו (תומים סקל״ג סק״ה). ויל״ע אם כ״ה גם בנדו״ז, שהרבה פעמים אינו נתפס עליו כגנב. (וע״ד גודרות שאין להם חזקה - ראה בפירש״י כתובות פד, ב. ועכצ״ל שלגניבה כזו חיישינן. אבל בגיטין כ, ב פירש״י באו״א).
ובפרטיות יותר, בנוגע לענין לפני עור ומסייע: ראה בתוס׳ (ד״ה מנין - ע״ז ו, א) שאין לחוש להושיט איסור לישראל לפי שאין לחשדו. וראה בארוכה שו״ת מחנה חיים ח״א סמ״ז.
ואפי׳ כשאין מכירים אותו - רמב״ן (מיוחס להרשב״א) כתובות כב, א ד״ה ערער. לח״מ קדה״ח שם. וראה בארוכה שערי תורה (לעוו) ח״ב כלל ח פרט ב.
ועצ״ע שהרי כנגד זה הנהלת המקוה מוחזקים. אבל - לכמה דעות - החזקה שמה שתחת יד אדם שלו הוא מטעם זה גופא דאחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן. ויל״ע אם אלימא חזקתו וחזקת כשרות להוציא מהם. ומצינו בכ״מ שחזקת כשרות אלימא להוציא ממון, דעדיפא כיון שהיא חזקת אומדנא (ראה משל״מ עדות פ״ו ה״ו. וראה שערי תורה שם כלל יד פרט א. אבני שוהם כלל מד סק״ו. מבית מאיר שער רוב וחזקה סכ״ו. כתבי ר׳ אייזיק כתובות ע׳ סב). ולכאו׳ כש״כ בעניננו.
ובנוגע לעניננו, ראה מש״כ (מד״ע ומסברא, וכנהוג בזמנינו. וד״ל) בשו״ת וישמע משה סרמ״ז.