ברכות ח, א. שו״ע או״ח סי׳ צ ס״כ. אדה״ז שם סי״ט. וכבר העירו ע״ד לשון אדה״ז שם, שתחילה (אחר שהביא ג׳ הפירושים) הביא ד׳ המחבר שנכון לחוש לכל הפירושים, ואח״כ הוסיף כענין נוסף, ובפ״ע, הפי׳ שבירושלמי (ברכות פ״ה ה״א) להיכנס לפנים מב׳ דלתות. (ובפשטות ה״ט, לפי שאי״ז פי׳ מאחז״ל (שבבבלי) ״שיעור שני פתחים״, ואדרבה - מל׳ הבבלי מוכח דלא ס״ל שצ״ל שני פתחים ממש. ורצונו בזה, שהו״ע אחר, לצאת דעת הירושלמי. ולפ״ז י״ל שבאמת א״צ לחוש לזה מדינא. אלא שמ״מ נהגו כן. וראה בפמ״ג בא״א סקל״ה. מאמ״ר שם. ועוד).
והנה בטעם שצ׳ שני דלתות, לפי׳ הירו׳, הוא מילפותא דקרא, שנא׳ לשקוד על דלתותי. ומ׳ קצת שה״ז מגזה״כ.
אבל במדרש דב״ר ז, ב: הוי מתכוון להיכנס דלת לפנים מדלת וכו׳ שהקב״ה מונה פסיעותיך ונותן לך שכר. ומ׳ שהוא מדין שכר פסיעות. וצ״ב מהי השייכות לב׳ דלתות דוקא. וי״ל. (וראה בארוכה בגדר שכר פסיעות במה שכתבנו במ״מ וציונים להלכה היומית אות שצא). וראה בכלי חמדה לניאדו (פ׳ תבוא דרוש א) שלא ישב על הפתח שה״ז מושב ליצים וכו׳, ומ״מ למצוה מן המובחר יכנס כדלת לפנים מדלת משום שכר פסיעות. ועיי״ש מה שפי׳ בשכר פסיעות שבכאן באו״א.
ובב״ח על אתר, שהוא ע״ד אולם שלפני ההיכל. ועייש, שמרמז שאין מתפללים בפרוזדור - לאמצעים - רק בטרקלין - להקב״ה בעצמו. ועפ״ז, כ׳ במג״א סקל״ה, הביאו אדה״ז שם, שנהגו לעשות אכסדרה לפני ביהכ״נ. ובמשנ״ב סק״כ שטוב להדר שלא להתפלל בעזרה. אבל ראה במקו״ח שאכן כן בנויים רוב ביהכ״נ שבמדינות פולין פיהם ומעררין, אבל במדינות אשכנז י״ל שפתח החצר מצטרף, ודלא כמשמעות הב״ח. ועיי״ש עוד מה שציין להנת׳ ע״ד הדרוש בכ״מ.
והנה, בנתיבות עולם למהר״ל (נתיב העבודה פ״ה) פי׳ שענינו - סילוק מעוה״ז, ופתח נוסף ליחוד באלקות. אבל אינו מפורש שם איזה פי׳ נוקט בגדר שני פתחים. (וכעי״ז ממש בשפת אמת וירא יח, א (תרס״ה) ובכ״מ בשם הרר״ב מפשיסחא. וראה שם משמואל בא תרע״ג עה״פ וכל ערל וגו׳).
ובדא״ח נת׳ הענין (בכ״מ) ע״ד החסידות: פתח החיצון (מזוזות - נו״ה, ומשקוף - ת״ת) להחיות העולמות, יר״ת, והפנימי (מזוזות - חו״ג, ומשקוף - בינה) הוא למעלה מגדר עלמין, יר״ע. ובעבודה - אתכפיא ואתהפכא. ובסגנון אחר - הודאה דמודה אני, והודאה דהודו להוי׳.
והמובא בזהר ויקרא ח, ב (הובא גם במקו״ח שם) - מעון ומכון, חסד ופחד (גבורה), ב׳ כתרין - אינו שייך לכאן, כיון שמפרש שם להדיא שהכוונה לשיעור שני פתחים, וכבגמ׳.
וראה שפ״א ליקוטים פרשת תבוא, שיתכן שבאמת כך הי׳ מנהגם לעשות שני דלתות, שממילא מוכרחים לשהות שיעור שני פתחים. וראה שו״ת חת״ס או״ח סכ״ז.
בנוגע לעבור כנגד המתפלל - שקו״ט בכ״מ במתפלל במקום שהוא דרך לרבים, ראה א״א מבוטשאטש מהדו״ת סק״ב ס״ד. שו״ת חינא דחיי סל״ט. דע״ת למהרש״ם סק״ב ס״ד. וראה ס׳ ארח דוד (הר״ד בהר״ן) הל׳ תפילה סס״א. ועוד.
ואכן הזהירו ע״ז בכ״מ שלא לעמוד להתפלל במקום שעוברים ושבים משום לפנ״ע - ראה שו״ת מעט מים ס״א. ועוד.
ולהוסיף, ע״פ דין השו״ע (ודאדה״ז) או״ח סצ״ח ס״ב שאין להתפלל במקום או בשעה שמבטלת כוונתו. ואף שהאידנא אין נזהרים בזה, עיי״ש - ראה בפמ״ג בא״א סק״ג (הובא במשנ״ב סק״ז) דמה דאפשר לעשות עושין. וי״ל דל״ג מהמתפלל במקום שיש דבר החוצץ בינו לקיר, שמ״מ יעשה באופן שלא תתבטל כוונתו (ראה בט״ז או״ח סי צ סק״ה. אדה״ז שם ס״כ).