רמ״א יו״ד סצ״ה ס״ה שבנתבשל בכלי שאב״י נוהגין היתר לכתחילה לאוכלן עם המין השני. והנה פשטות לשונו מ׳ שלא התיר רק לאוכלו כשנתבשל כבר. משא״כ לבשלו לכתחילה בכלי שאב״י ע״מ לאוכלו עם המין הב׳. ונסתפקו בזה בחי׳ הפלאה על אתר וכן בהגהות ערך לחם למהריק״ש.
אבל בחמו״ד הל׳ בב״ח סי״ד הכריע לאיסור מל׳ או״ה כלל לד ס״ו (״אם הוחמו בדיעבד״). וכ״כ להוכיח בחכמ״א כלל מח ס״ב. וכ״ה בערך השולחן סק״ה. וכ״פ תהל״ד יו״ד ס״כ. ומ״מ באין לו כלי אחר כ׳ בחכמ״א להתיר. וראה שו״ת מהרש״ם ח״ד סצ״ז. מנח״י ח"י סע״ז.
והן אמנם בכ״מ הביאו מד׳ כמה מפוסקי אחבנ״י הספרדים שכ׳ להתיר, אלא שאא״פ להוכיח מזה, שהרי לדידהו מקום להתיר לגרום נ״ט בר נ״ט לכתחילה בכלל. וא״כ כש״כ שיש להתיר בכלי שאב״י. (וראה בשו״ת בית דוד הספרדי סמ״ב ד״ה ואת״ל שאף שכ׳ להיתר, הבין בפי׳ ד׳ הרמ״א שאסר לכתחילה. אבל ראה בביהגר״א סק״י). ולהעיר שגם בבא״ח ש״ב קרח סי״ג כ׳ שהמחמיר תע״ב. וראה כעי״ז בכה״ח סק״ג.
אלא שיש בזה מקום עיון בנוגע להכנת קפה ממים הנ״ל, לפמש״כ הרמ״א סצ״ה ס״ג שהמים נוהגים בהם איסור לכתחילה. ועיי״ש בט״ז סק״י וש״ך סקי״ד שבמים ל״ש בדיעבד.
ואכתי יש לחלק דהתם בלועים המים מאיסור פגום (שי״ב בליעות של בשר ושל חלב, אלא שא׳ מהם אב״י), משא״כ בנדו״ד שכולו היתר וגם נטל״פ.
גם יש לצדד להדעות שבמים שהוחמו לשתי׳ לא אמרינן הכי (ראה פת״ש שם סק״ה בשם מנח״י. אבל במנח״י ספוקי מספק״ל ולא הכריע. וראה בפמ״ג במ״ז שהכריח מד׳ הט״ז שכ״ה גם בהוחמו לשתי׳. וראה גם פמ״ג סצ״ד במ״ז סק״ט ובשפ״ד סקי״ט).
כן להעיר שבחכמ״א גופא, אף שכ׳ לאסור לגרום נ״ט בר נ״ט לכתחילה גם בנטל״פ, מ״מ כת״ש להדיא שמותר לבשל קפה במים שנתבשלו בכלי בשר שאב״י וליתנה בחלב. ואולי קאי אדלעיל מיני׳, בכה״ג שאין לו כלי אחר.
אבל יש לצרף עוד כמה צדדי היתר: שבלא״ה להמחבר (לכמה דעות) מותר לגרום נ״ט בר נ״ט לכתחילה. ועוד ילה״ע שישנם כמה צדדים לומר שהמיחם שעל הפלטה אינו בגדר כלי בשרי, ראה מה שכתבנו במ״מ וציונים להלכה יומית אות שנב. וכל כי האי אין לנו להחמיר חומרא ע״ג חומרא.
ולהעיר ממש״כ בדע״ת למהרש״ם רסי׳ צה שבטעה ובישל קפה בכלי בשרי מותר ליתנו בחלב לכתחילה, שכיון שהדרך לשתותו בחלב ה״ז כדיעבד. וראה מש״כ בקובץ תפארת יהודה קלמן ע׳ 159 ואילך בדעת אדה״ז עד״ז. אלא שכאן מדובר במים שבמיחם, ולא בקפה עצמו. ומקום לומר שבשבת שאא״פ להחם מים חדשים ה״ז כדיעבד. אלא שבנדון המדובר בפנים, הרי בשבת עצמו ה״ז (חשש) כלי בשרי ב״י. ומ״מ לסברת דע״ת הנ״ל לכאו׳ מקום להתיר בכה״ג. וכש״כ בכגו״ד שהמים הוחמו בכוונה תחילה לשתי׳ עבור קפה במיחם פרווה, אלא שחוששים אנו שדינו כעת ככלי בשרי.
ומה״ט גופא ה״ה וכש״כ וק״ו לאחרי השבת, אף שניתן לחמם מים חדשים, כיון שהוא רק אב״י, ואין החשש רק משום לגרום נ״ט בר נ״ט לכתחילה גם בנטל״פ, כל כה״ג א״צ להחמיר להחשיבו כלכתחילה.
לאידך, מקום להחמיר ולומר שבנדו״ז גרע טפי, שלכמה דעות (ראה חוו״ד סצ״ה סק״א בביאורים) אינו בגדר נ״ט בר נ״ט כלל, כיון שהי׳ בשעת הבישול ממש, והוא בגדר מקושר.
ולמעשה, בב״י אא״פ להתיר כלל, משום סברת מקושר הנ״ל. אבל באב״י יש להתיר, כבפנים. ומה שכתבנו רק בדאא״פ באו״א - כי באפשר ויש לו כלי אחר אין סברא מלכתחילה להתיר. והעיקר שכל שאפשר באו״א, ה״ז בגדר לכתחילה.