ראה אר״ח להרא״ש סי״ד וט״ו (בכמה דפוסים). וראה בשו״ע או״ח (ודאדה״ז) סנ״א ס״ד. שם סקכ״ד ס״ז (ודאדה״ז - ס״י. ושם (ע״פ זהר ח״ב קלא, ב): שכל המשיח בביהכ״נ בשעה שהצבור עסוקין בשבחו של מקום מראה בעצמו שאין לו חלק באלקי ישראל).
וכבר נודע בשער בת רבים מש״כ אדה״ז דברים כדרבנות בענין זה בתניא קדישא אגה״ק סכ״ד. וראה גם בסיום תניא קדישא באגה״ק ד״ה לא טובה השמועה.
והרבה דיו נשתפך והרבה קולמוסים נשתברו בספרים בענין זה, ולא ראי זה כראי זה, הצד השוה שכולם מתנבאים בסגנון אחד בחומר הענין, הן ע״ד ההלכה והן ועאכו״כ בפנימיות הענין. וכבר אספו כעמיר גורנה ליקוטי בתר ליקוטי בענין זה בכו״כ ספרים שי״ל עד״ז במיוחד, ומהם: שערי ציון (לה״ד טעבלי - י״ל כבר בשנת תע״ה). מורא מקדש (לרב ייב״י סבא מאוסטרהא. ונדמ״ח עם ס׳ הפנים להר״ז וואלף סופר סת״ם מלבוב). ובדורנו -בס׳ מקדש מעט (געשטטנר). מורא מקדש (הומינר). קדושת ביהכ״נ וביהמ״ד (שמואלי). ועוד כו״כ כיו״ב.
ואם באנו להעתיק הכל, יכלה הזמן והמה לא יכלו. ומה גם שתסמרנה שערות ראש הקורא כל המובא בית ה׳ בעוצם וחומר הדבר.
ואין לנו אלא להביא כאן מש״כ בהגהות יש נוחלין לאביו של השל״ה (באזהרת התפלה בהגה סקי״ב): והאלקים בכל העבירות לא ראיתי כהנה לרוע. יעו״ש עוד באריכות.
וזלה״ק של כ״ק אדמו״ר האמצעי בא׳ ממכתביו (אג״ק סמ״ג - במהדו״ח): להודיע בשמי לכל עיר ומנין הסמוכים והרחוקים, שיעשו הסכם חזק בחד״א שלא ידברו בעת התפלה, משעה שיעמוד הש״ץ לפני התיבה, ויעשו איש משגיח נאמן רוח שלא ישא פנים לשום איש, גם יעשה בזיון לכל העובר על החד״א, [ולהעיר ממש״כ עד״ז בווי העמודים לבן השל״ה (עמוד העבודה פ״י): מן הראוי שכל קהלה וקהלה וכו׳ יעמדו אנשים ע״ז אשר ישגיחו באיומים רבים על המדברים ויביישו אותם ברבים], בשמי ובכחי יעשה, ועלי ליתן כח ועוז עד מקום שידי מגעת. אך יהיו נא עושים באמונה ויתקיים הדבר, וממש יחיו אותי וישיבו את נפשי ממש. כי מי לא ידע מקטרוגים הקשים שעלינו ואין איש שם על לב בשל מי הרעה הזאת ולדעתי מוסיף הדבר הרע הזה חרון אף ח״ו. כי לא ניתן לכתוב גודל עג״נ שאני סובל מזה בראותי הפרץ שפרצו העם איש איש ולשונם תהלך בארץ, דברי היתול ודברים של מה בכך ובעסקי העולם, ודוקא בשעה שהש״ץ מתפלל הולכים הנערים והזקנים ג״כ ארוכות וקצרות, ויחדיו יתלחשו בפר״ע, הישמע ה׳ לתפלת שארית הנמצאה כו׳. חוסו נא על נפשכם אהוביי אחיי ורעיי, אל תרעו רעה גדולה כזאת, בושו והכלמו ממעשיכם הרעים נגד ה׳, שישמע לכם בכל עת מצוא כו׳, ואני את נפשי הצלתי שלא יחשב עלי עון כו׳. דברי המודיע נאמנה, ומצפה לתשובת כל עיר ועיר ומנין ומנין על שקיימו וקבלו עליהם את בקשתי ומשאלותי, ואמלא גם אנכי בקשתם ומכלל הן כו׳.
[ובמש״כ שם בנוגע לתפלת שאר העם המתפללים בכוונה, להעיר שכעי״ז הוא בעבודת ישראל מקאזניץ אבות פ״ה מ״ה ד״ה ולא ניצחה. וראה בדרשות חת״ס (דרוש לח׳ מנ״א תקס״ב - ח״ב שט, ב): אם ח״ו אנו נוהגים בהם בזיון ח״ו ומדברים בהם דברים בטלים וההבל של דב״ט הוא טמא ומתלבש בו שר של חו״ל והוא גם הוא נעשה בעה״ב בביהכ״נ רח״ל ומקבל התפלות ומכניסם אל החיצונים והו״ל כעובד ע״ז. ולדבריו, ילה״ע גם ממש״כ בדרושי הצל״ח דרוש ל״ה לחנוכה: ואלו המדברים בביהכ״נ אין לך מורד במלכו של עולם בהיכלו ולפניו גדול מזה וזה מטמא אויר הקדוש דוגמת היוונים שטימאו המזבח כי זה מעמיד צלם בהיכל].
ובמק״א במכתבי אדמו״ר האמצעי (אג״ק שם סס״ט): מה מאד עגמה נפשי בראותי בעת רצון בעבודה שבלב זו תפלה, שעה אחת יפה לחיי הנפש להתקשר באלקים חיים, אז דוקא מעשה שטן מרקד לבלבל הלב והמוח בדברים של מה בכך, שנק׳ שיחה בטלה שבין איש לרעהו כל היום כולו. ומה מאד צר לי מזה, אשר לחנם ממש יגעים בדא״ח לקבוע בנפשם אור עולם, אחר שמשליכים אחרי גוום בעת רצון לה׳ בכחו״ח לפושע״ד, ובאמת לכל העם בשגגה כי אי״ז רק מצד פר״ע ומניעת השגחה לטוב על חיי נפשם. לזאת גודל הבקשה, זאת עשו וחיו ולא תמותו, איש את רעהו יחזק לעשות חוק קבוע לשעה זאת, ע״פ אנשים ממונים נאמנים לקבל עליהם, שלא ישיחו שיחה בטלה קודם התפלה, ומכש״כ בעת התפלה עד גמר התפלה ממש, וכל העובר יורשם שמו ויענש בריחוק אמיתי בכל הענינים. ובאמת נקל מאד לתקן זה המעוות, רק אם יהי׳ בהסכמת וריצוי כולם כאיש א׳ חברים להצלת נפשם, ובפרם בצוק העתים ברוחני׳ ובגשמי׳, למה תהי׳ זאת לפוקה ח״ו וד״ל.
וראה גם עד״ז באג״ק הצ״צ (מהדו״ח) ע׳ קצד (ספק למי): וגם בנו אדמו״ר מהד״ב הזהיר באזהרות נוראות במכתבים אשר כל הקטרוגים למעלה ולמטה בבני חיי ומזוני הכל בא מזה אשר כל איש לשונו התהלך בארץ כו׳ בעת תפילות הציבור. ע״כ. ודי בזה. ומסיימים בטוב.