כבר נאמרו דברינו בענין זה בהלכה יומית אות צה בכללות הענין. ולא נשנית אלא בשביל דבר שנתחדש בה כאן, ותורה כללות ופרטות נאמרה.
והנה, בעיקר ד״ז דנו מלקטים דדרא בתראה, בדעת נוטה לכאן ולכאן. והאי מילתא תליא נמי בההכרעה מהו עיקר הטעם להמנהג לאפות בע״ש.
ובכגון דא, הרי באובנתא דלבא תליא מילתא. ובכיו״ב יש להמליץ מש״כ רש״י בכתובות (נז, א - ד״ה הא קמ״ל) שהטעם מתהפך לפי שינוי הדברים בשינוי מועט. וכבר נודע בשערים מש״כ הרמב״ן בהקדמתו למלחמות: כי יודע כל לומד תלמודנו שאין במחלוקת מפרשיו ראיות גמורות ולא ברוב קושיות חלוטות שאין בחכמה הזאת מופת ברור כגון חשבוני התשבורת ונסיוני התכונה. וכש״כ בנדו״ז.
ומ״מ ההכרעה שבפנים מתקבלת על הדעת. והארכנו בראיות וסברות בכללות הענין, ולעשות סימוכין להנת׳ בפנים - במכתב ברכה (משבוע שעעל״ט) שבריש ס׳ ״הלכות והליכות״ (שיו״ל בקרוב) באנגלית. וש״נ מ״מ וציונים נרחבים. ודי בזה.