ראה שו״ע חו״מ סרע״ח ס״ג ואילך.
ובעיקר הענין, בנוגע למעות שבבנק (וכן בשאר השאלות שבפנים), האריכו כבר גדולי הפוסקים אשר מלפנים. וכן גם בדור האחרון - ראה שו״ת אג״מ אה״ע ח״א סק״ד. שבה״ל ח״ד סרט״ו. (אלא דאיהו קאי שם בנוגע למעות שבבנקים שבאה״ק ע״פ הית״ע. והו״ע הקובע ברכה לעצמו. וקנה שביתתו במק״א. ולהעיר שבשו״ת יבי״א דלקמן כפה״נ לא שת לבו לדבר הזה). שו״ת יבי״א ח״ח חו״מ ס״ח. ועוד. ויש שחילקו באופנים שונים בין סוגי התוכנית פקדון שבבנק. וראה בכ״ז בהנסמן בדרכי חושן סילמאן חו״מ שם ס״ז. פת״ח ירושה פ״ב סל״ו.
ומה לנו להכריע בדבר שנחלקו בו גדולי הפוסקים, והדבר מסור לשיקול דעתם של גדולי ההוראה. ולא באנו כאן אלא ליישב מה שהעירני ח״א, שמד׳ שו״ת שאילת יעבץ ח״ב סל״א לכאו׳ ראי׳ לסתור למש״כ בפנים, ממש״כ שם שאם ירצו בעלי העיר יכולים לקחת מן הממון לצורך העיר או בשעת תגר מלחמה - שד״ז ל״ש בזמנינו כלל ועיקר. ובאמת כדברים האלה כבר כ׳ להעיר אאזמו״ר זצ״ל בספרו שמ״ב סקצ״ג בקו״א סק״ה. אבל סיים עלה בצ״ע.
ונראה בטעמו של אאזמו״ר זצ״ל שלא הכריע כן, שסו״ס הרי לא זו בלבד עיקר טעמו של היעב״ץ, עיי״ש בפנים בתשובתו, שר״ל שאפי׳ בפקדון ממש אצל שולחני כשיכול לכפור, דינו כראוי. ועוד, שבעיקר, הרי כוונת היעב״ץ להביא סימן שהוא בגדר מלוה, ופשוט שלא הסימן עיקר. ומה גם שבשאר אחרונים כתבו כו״כ טעמים אחרים בדבר. וראה גם בשו״ת גוו״ר אה״ע כלל ד סי״ט שלא חילקו בזה בין הלואה בטוחה לשאינה בטוחה. והעיקר בד״ז, דלאו הני מעות שבק אבוהון (ראה רשב״ם ב״ב קכג, ב) - ראה גם בשו״ת יבי״א הנ״ל. וש״נ.
ועוד וג״ז עיקר, שכיון שהוא ספיקא דדינא אא״פ להוציא מהפשוט, הנחשב למוחזק - ראה שו״ת בעי חיי סר״ו. (אבל ראה פת״ש סרע״ח סק״ג. דברי גאונים כלל יב ס״ה. (וד׳ המהרי״ט שהביא - הוא בשו״ת מבי"ט ח״א סרפ"ד). וראה בארוכה בשו״ת כסאות לבית דוד ח״א סס״ד. וש״נ. וראה גם שו״ת דברי שלום מזרחי ח״ט הל׳ נחלות סמ״ג. ושנ״ת).
וכמדומני שראיתי באיזהו מקומן סברא חדשה בארץ, שכיון שתלוי בפלוגתא דרבוותא, הרי מה״ט גופא אי״ז ״בכלל אשר ימצא לו״. וילע״ע.