חצובות נפרדות - כהנ״ל דברים פשוטים, וזיל קרי בי רב, וזו משנה שא״צ צריכה. והארכנו בכללות הענין דשתי קדירות והמסתעף מזה, גם לעניננו, בקובץ הערות 770 (נדפס בחורף תשע״א) בהערות לשוה״ג - בהערה הב׳ להע׳ 12, ומשם תדרשנו. ועיי״ע מה שכתבנו במ״מ וציונים לההלכה היומית אות שנד.
ויש להוסיף עוד טעם לשבח לדעת המקילים, שע״י השריפה נעשית הבליעה פגומה שא״ר לגר.
וראה בכ״ז בשו״ת דברי מלכיאל ח״ה סצ״א. אג״מ יו״ד ח״א ס״מ. שם סנ״ט. שם ח״ג ס״י. הליכות שלמה פסח פ״ג הע׳ 8. מעדני אשר לונצר או״ה סס״א.
והמדקדקים נוהגים לייחד חצובות נפרדות - ראה שו״ת כת״ס יו״ד סנ״ד. וראה גם דרכ״ת סצ״ב ס״ק קפב. שו״ת מנח״י ח״ב סי׳ ק. שם ח״ה ס״כ. מבית לוי חו׳ א ע׳ כט. ועוד. וראה בבדה״ש סצ״ב ס״ח בביאורים לשם.
וכש״כ שיש לחוש להשי׳ שאפי׳ ברטיבות מועטת עוברת הבליעה מקדירה לקדירה (כדעת היד״י סצ״ב סקנ״ו. ודלא כשי׳ החוו״ד - שם סק״כ. וראה אצלנו בהלכה יומית הנ״ל). ובטעם המקילים, י״ל שבד״כ עד שהקדירה מתחממת בשיעור שהיס״ב כבר נתייבשה הרטיבות. ומ״מ משום הרחקה, למיחש מיהא בעינן.
ובפרט ע״פ דעת אדה״ז סתנ״א סכ״ד שחצובה צריכה ליבון גמור, וע״פ מש״כ כ״ק אדמו״ר מוהרש״ב נ״ע בקיצור פס״ד להנ״ל (נדמ״ח בשו״ת תורת שלום סט״ו - ע׳ מו). (ודלא כמשנ״ב שם סקל״ד. וראה שערים מצויינים בהלכה לאאזמו״ר זצ״ל סקט״ז סק״ה. וראה מש״כ בבירור דעת אדה״ז בקובץ תפארת יהודא קלמן ע׳ 293 ואילך. ובאמת י״ל שגם להמשנ״ב וסייעתו, היינו רק בחצובות שלהם שהיו בתוך האש, משא״כ בשלנו שאין האש שולט בכולו). וראה בהנת׳ אצלנו בכ״ז בקובץ הערות הנ״ל. וא״צ לכפול הדברים.