פרטי דיני שהי׳ וחזרה ה״ה כתובים על ספר - בטושו״ע או״ח סרנ״ג. ואכ״מ.
והנה, בעבר ושהה מבואר בשו״ע שם ס״א שאסור עד מו״ש, ובסרנ״ד ס״ח הוסיף בזה עד בכדי שיעשו. וכ״כ בשו״ע אדה״ז גם כאן סי״ב. וראה במשנ״ב סקל״ב.
סרנ״ד סק״כ.
ובנדו״ד, נאסר כולו, גם ביש בו ס׳, מדין דשיל״מ ב״שאוסר במינו בכ״ש, אבל שאינו מינו בטל בס׳. [וילה״ע מפמ״ג סצ״ח במ״ז סק״ה אם אומרים רואים מינו כמי שאינו בדשיל״מ. ולדעתו בדבר שעיקרו מה״ת ל״א הכי. (ויל״ע איך נדייני׳ להאי מילתא, כשגזרו משום שמא יחתה, דבאיסורי שבות יל״פ שי״ל עיקר מה״ת. וראה לקו״ש חל״א ע׳ 110). אלא שבהגהות מהרש״ק חולק עליו, שבכלל ל״א סלק בדשיל״מ. ועיי״ע בפמ״ג סשי״ט במ״ז סקי״ב דהו״ע מספק״ל גם בדבר שאין עיקרו מה״ת. וראה בשו״ת אבני קודש ס״א. אמנם בשו״ת מהרש״ם ח״ד ס״י הוכיח מראשונים שגם בדשיל״מ אמרינן סלק. וראה גם שו״ת אפרקסתא דעניא ח״ב סקל״ד שהוכיח ע״פ הר״ן. וראה בהנסמן בדרכ״ת סצ״ח סקל״ט. בדה״ש תערובות סק״ב ס״א ד״ה בשאינה מינה].
והנה במטה ראובן סרצ״ד שחמין בשבת אינו בכלל דשיל״מ, כיון שאין רגילים לאוכלו כ״א בשבת. וצ״ע לסמוך ע״ז למעשה. וראה בכרתי סק״ב סקי״ב כשאינו משובח כ״כ. וכשאין לו מה לאכול - ראה פמ״ג או״ח סתקכ״ז במ״ז סקי״ב. בית מאיר סתצ״ז ס״ג. ואולי כיון שיצטרך לחממו במוצ״ש ה״ז כאילו איל״מ לפי שצ׳ להוציא הוצאות לכך. אלא שבזמנינו ה״ז דבר מועט ממש.
אמנם במים שהוסיף גוי בשבת או כשהוסיפו בע״ש ולא התחממו בשליש חימומם (וגדרו - ראה שביה״ש מבשל בא״ר סקי״ד. תהל״ד סשי״ח סקי״ז. שו״ת אג״מ או״ח ח״ד סע״ד סקכ״ד. וראה בקצוה״ש סע״א בבדה״ש סקי״א ובהערות שבסוה״ס), כיון שהאיסור חל בתערובת ואינו ניכר, ה״ה בטל. ואף שהמים היו ניכרים לפנ״ז, כיון שהאיסור חל רק אחרי שהתערב ה״ז בגדר אינו ניכר - ראה רעק״א לרמ״א יו״ד סק״ב ס״ד. וראה בהנסמן בדרכ״ת סקנ״ז. וכ״מ דעת אדה״ז בשו״ע או״ח סש״כ ס״ד. ועיי״ע בשו״ע אדה״ז סשי״ח סי״ז.