לכאו׳ המכונית עצמה בגדר כשמל״א. וכן נקטו כו״כ אחרוני זמנינו, ומה שיל״ע הוא רק בנוגע לדלת המכונית. אמנם, בשערים מצויינים לאאזמו״ר זצ״ל ספ״ט סק״ד ר״ל שגם המכונית עצמה אינה אפי׳ בגדר כשמל״א, שאינה בטילה למנוע, עיי״ש. ועד״ז (ובאו״א קצת) נמצא בשו״ת אג״מ ח״ח סכ״א סקי״א.
ובנוגע להמפתחות לדלת הרכב - לכאו׳ ה״ה בגדר כשמל״ה, שמיוחדים למלאכת היתר. ואף באם בד״כ נדלקת נורה ע״י פתיחת הדלת - כיון שזהו ענין נוסף וצדדי, צ״ע לומר שמה״ט ה״ה בגדר כשמל״א.
אולם מפתח חשמלי (שלט, המכונה רימא״ט) וכן מפתחות המנוע, פשוט שהן בגדר כשמל״א. (ואמנם, יש שדנו מדין ממח״כ. אמנם, בפועל אין מקפידים שלא להשתמש במפתחות לד״א. ואדרבה, כמ״פ משתמשים בהן לחיתוך קופסאות קרטון וכו׳).
והנה, רגיל שהמפתח משמש גם לרכב וגם להפעלת המכונית, ונחתינן להשקו״ט בגדר כלי המיוחד להיתר ולאיסור. ולכמה דעות אזלינן בתר רוב שימושו (ראה פמ״ג סש״ח במ״ז בהקדמה. שם בא״א סק״ט. סרע״ט בא״א סקי״ד). אבל י״א דאזלינן בתר עיקרו (משנ״ב בבה״ל ס״ג ד״ה קרדום. קצוה״ש סק״ח בבדה״ש סקי״ב בדעת אדה״ז. ולכאו׳ מקום לומר בדעתו כפשטות לשונו שכל שמיוחד גם להיתר - אף שאין עיקרו לכך - ה״ה כשמל״ה. וכדעת החיי״א כלל ס״ו ס״ג. ועייג״כ בשו״ע אדה״ז שם ספ״ז. ויל״ע בלשונו בדין מדוכה בסכ״ב. ומש״כ אדה״ז שם בסכ״ב בנוגע לקדירה שבטלה לתבשיל - אין הכרח בדעתו בדין כשמל״א בקדירה. ולהעיר גם מדעת אדה״ז (סי״ט. וראה פמ״ג במ״ז סק״ג) בתפילין, אף שיכול ללובשו שלא לשם מצוה. ואוי״ל ולקשר לכללות החקירה בגדר מוקצה דכשמל״א. ובמק״א (קובץ העו״ב תשא תשס״ז) הארכנו בדעת אדה״ז שאי״ב שם וגדר מוקצה, כ״א גזירה בשעת הטלטול שישתמש בו לאיסור. ולפ״ז, מקום לומר שכשמיוחד גם להיתר, כל כי האי ל״ג שישתמש בו כעת לאיסור. אבל את״ל שי״ב חלות וגדר מוקצה, דינו כבכהת״כ, וככל דברי חכמים, דאזלינן בתר רובא (או בתר עיקר) בהגדרת מהותו. ובאו״א קצת, דכל שעיקרו או רובו לאיסור, מקצה דעתו ממנו (בנוגע לשימוש לצורך הכלי עצמו). וילע״ע. ובקובץ הברכה אלול תשס״ט ע׳ קנז ואילך כ׳ באו״א בכללות שי׳ אדה״ז. והבוחר יבחר. והנלפע״ד כתבנו).
ומ״מ, יש לדון מדין בסיס באם נמצא מפתח הרכב בצרור א׳ עם מפתח המנוע או השלט. ומכיון של״ש לנערו כעת, הרי מותר לטלטל. ויל״ע באם יודע שיצטרך לטלטל צרור המפתחות בשבת, אם עליו להסיר מע״ש המפתחות שהן כשמל״א. וראה שו״ת מנח״י ח״ח סכ״ב. שש״כ פ״כ ספ״ו.
ובכל אופן, לעניננו, בפתיחת הדלת, איך שלא יהי׳ דינו, הותר לו לטלטל כשמל״א לצו״ג ומקומו. ובעודו בידו מותר להמשיך לטלטלו - שו״ע אדה״ז סש״ח סיג. אבל לסגור הדלת (את״ל שדינו ככשמל״א) ה״ז כטלטול מחמה לצל, אא״כ מונע מעבר לעוברים ושבים וכדומה. וראה שש״כ שם ס״פ. ודנו בכ״ז באחרוני זמנינו. ואכ״מ.